מי אני?

מיהו האדם עצמו? איזו נפש מבין הנפשות – האלוקית או הבהמית, היא העיקרית, העצמית לאדם? ואיזו נספחת לו במחוץ? מיהו ה'אני' של האדם?

נאמר בספר התניא כי ב'בינוני' – 'סתם יהודי' שאינו צדיק – נפשו הבהמית "היא היא האדם עצמו" (מה שאין כן בצדיק – המזדהה כולו עם הנפש הבהמית). מציאותו הנגלית של האדם – רוב דיבוריו ומחשבותיו, נובעים מכוחה של הנפש הבהמית.

אם יתבונן האדם על עצמו בכנות, יגלה כי כמעט בכל רגע ורגע של חייו, מושפע הוא מנטיות גופיות-אנוכיות-בהמיות. גם מי שנוהג בשלימות לפי הדרכות התורה, ומרסן בכל עת את מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו, שלא יבטאו את נפשו הבהמית, אלא יהיו כלי שרת לנפש האלוקית בלבד, יודע הוא בכמה מאמץ כרוך הדבר, וכי משיכת הנפש הטבעית והיום-יומית, היא לכיוון ההפוך. ה'אני' המודע של האדם, אם כן, הינו הנפש הבהמית.

מצד שני, הנפש האלוקית שביהודי הינה פנימית ועצמית לאין ערוך מהנפש הבהמית. הנפש הבהמית היא מעין קליפה המכסה ומסתירה את הטוב האמיתי, האלוקי, של עצם היהודי – היא נפשו האלוקית, הקשורה בתמידות בה'. במילים אחרות, המהות של היהודי היא נפשו האלוקית.