שכל ומדות

הכוחות הפנימיים שבנפש מתחלקים לשכל ומדות – השכל שורה ומתגלה במוח; המדות (רגשות) מתגלות בלב.

מח ולב הינם סמלים – אך הם גם כלים גופניים ממשיים – לשתי רמות בנפש האדם. המח הנמצא בראש, הוא ה'מפקד' ומפקח על כל פעולות הגוף. אך כמו הראש עצמו, נמצא הוא מעל לשאר כלי הגוף ומעט מנותק מהם (כך שיוכל להיות אוביקטיבי כלפיהם). לעומתו, הלב נמצא בתוך ובמרכז כל האברים הפנימיים והחיצוניים, הוא המחיה אותם וגם מושפע ומתפעל מכל דבר העובר על כל אבר ואבר, וכלשון הספר יצירה: "לב בנפש כמלך במלחמה" – הלב הוא השולט בכל הסערות והחוויות העוברות על הגוף החי ועל הנפש המלובשת בו.

ובפירוט יותר לענין השכל והמדות:

השכל הוא ענין התחושה הישירה – הוא המקום בו קולט האדם ומקבל את המידע המגיע אליו מן החוץ (-הן סביבתו החיצונית – העולם, והן מה שהוא לומד ומעיין ואף מה שמגיע אליו מה'על מודע' שלו). כלי השכל נקראים החושים הפנימיים, שכדרך כוחות הראיה והשמיעה הגופניים, הם הכלים שבהם קולטת הנפש ומעבדת את המתחדש אליה מבחוץ. גם תהליך החשיבה הוא עדיין התעסקות עם הענין עליו חושבים מ'בחוץ' – ללא מעורבות ותגובה (גלויות ומורגשות) של עולמו הפנימי של האדם, אלא התייחסות אוביקטיבית.

המדות הן ענין ה'התפעלות' של הלב – הן המקום שבו מתרחשת התגובה של נפש האדם כלפי התחושות שנקלטו בכלי השכל. מתרחשת כאן פעולה כפולה: התעוררות הרגש הפנימי אל מול הגירוי מבחוץ (לדוגמא: שמועה טובה – מעוררת שמחה, ראית סכנה – מעוררת פחד וכדומה), ומאידך, מתגבש היחס הנפשי הפועל כלפי התופעה החיצונית (לדוגמא: פגישה עם אדם מסכן, מעוררת תחילה התפעלות של רחמים פנימיים בנפש, ולאחר מכן רצון להיטיב לו ולהוציאו מיסוריו).

פעילויות ממולצות