אנרגיה רוחנית באווירה צפתית
כאשר אנו מסיירים בסמטאות העיר העתיקה של צפת, אי אפשר להתעלם מהאנרגיה המיוחדת שעוטפת אותנו ליד בתי הכנסת שממלאים את הנוף.
רובנו לוקחים אותם כמובן מאליו, חלק בלתי נפרד מהאווירה הצפתית. אבל בואו ניקח רגע של התבוננות, נעצור ליד אותם מבנים מוכרים (אך בכל זאת אפופי מסתורין) וניתן להם לספר לנו משהו על עצמנו. קודם כל, השם.
למה לא בתי תפילה? בתי הכנסת, מלשון כינוס, התכנסות, הפכו חלק מנוף חיינו רק אחרי שהמרכז הרוחני בירושלים כבר לא היה. החשיבות, רבותינו הבינו, הייתה לא רק בדיבור עם הבורא (מה שכל אחד יכול לעשות תמיד, לא משנה איפה), אלא שנעשה זאת יחד, מתוך אחדות וחיבור.
ועוד יותר מכך, התפילה הסדורה, זאת שנשמעת מתוך כל בתי הכנסת, בדיוק אותו דבר, בכל נקודה בעולם, נאמרת בלשון רבים, ונעה בעדינות בין שבחים, בקשות פרטיות להן כולנו זקוקים, ובקשות כלליות.
אז בפעם הבאה שאתם עוברים ליד האבנים העתיקות, עצרו והקשיבו. כל אבן ספוגה בערבות ההדדית שלנו אחד כלפי השני, וההבנה שכולנו ביחד יוצרים תמונה שלמה של הסיפור שלנו כעם.
