"צפת יקרה מפנינים" – סיפור
"צפת יקרה מפנינים" – סיפורהשליח מארץ הקודש הגיע על מנת לאסוף צדקה לקהילתו אשר בצפת. בביקורו הגיע לעיר אבריטש, עירו של רבי אברהם דב – וסיפר לו שבחים מופלאים על ארץ ישראל הקדושה.
השליח תיאר בשפה עשירה ומפורטת את האוויר והנוף, הפרחים והפירות, המקומות הקדושים וקברי הצדיקים. התלהבותו הייתה גדולה, ולבסוף אמר "רבי, מה עוד אוכל להוסיף? מדוע שאמשיך הרי אפילו הסלעים בארץ ישראל הם פנינים ואבנים יקרות מכל!!!"
שמע רבי אברהם את דברי השליח, ולאחר שבעבר זכה לבקר בארץ הקודש, שב בו הרצון העז לעשות זאת שוב. בשנת 1830 בגיל 65 , עזב את עירו ואת עדת החסידים הקרובים אליו ועלה לישראל- אל העיר צפת.
לאחר זמן מה, הגיע השליח אל רבי אברהם דב, הפעם בצפת, ושאלו "ובכן רבי, האם מצאתם את מה שקיוויתם לראות?" "האדמה אמנם טובה מאד" השיב הלה "המקומות הקדושים, הכותל המערבי, קבר רחל, האויר, ואף האוויר של ארץ ישראל מעניק חכמה. אבל לדבריך שהסלעים הינם פנינים?? הרי זו הגזמה"
ענה השליח בחריפות מה "רבי, לא לשווא אמרתי. מי שראוי לראות זאת- זוכה"
ללא אומר, התמקם הרבי בחדרו ולמשך שנה שלימה לא עזבו. הוא התבודד והתמסר ליוצרו, למד והתפלל והיה מנותק מסביבתו. בתום השנה הגיח הרבי מחדרו והזמין את תושבי צפת לסעודת הודיה מיוחדת.
התושבים שלא ידעו על מה ולמה, היו מלאי סקרנות ורצו לשמוע מדוע הרבי חי בבדידות מרצונו, ומה פשר ההתכנסות הזו. ואז פתח הרבי ואמר "ההצהרה נכונה! דעו כי הסלעים הינם פנינים, ומי שראוי לראות זאת – רואה!"
הנוכחים הביעו את פליאתם על הנאמר, והרבי סיפר. על השליח אוסף הצדקה ודבריו.
"בכל חיי לא ראיתי אדם המדבר אלי בתוקף שכזה. הרגשתי כי משמים הניחו את המילים על שפתיו כדי לעודד אותי להתקדם אל המצב בו הגעתי היום. ועל כן נסתגרתי בחדרי, קידשתי וטיהרתי את עצמי, ועיני נפקחו.
אני עדות אמיתי לפניכם כי סלעי ארץ ישראל יקרות ומבהיקות כברק הפנינים!!! "
~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
[מתוך "פרי קודש הילולים" 111, כפי שתורגם על ידי רבי שלום מאיר וולך בהגדה של אדוני החסידות (מסורה).] הערה ביוגרפית: רבי אברהם דב אוירבך מאברוש [1765-12 כסלו תקצ"ט] היה תלמידו של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב ושני האדמו"רים הראשונים משושלת צ'רנוביל. הוא שימש כרבי באירופה ארבעים שנה ובצפת במשך עשר. ספרו המפורסם, בת עין, נכתב באירופה, אך הוא סירב להתיר להדפיס אותו עד שיוכל 'לחשוף' אותו לאוויר ארץ הקודש ולשכלל אותו שם. פגישתו עם הנדבן מר מוזס מונטיפיורי בשנת 1840 הביאה לתחילת ההתיישבות החקלאית היהודית המודרנית בישראל.
