השבוע נכנסנו אל החודש העברי השלושה-עשר – אדר שני. אחת לשנתיים-שלוש (על פי סדר קבוע) מתארכת השנה העברית בחודש, כדי לאזן את הפער שבין עונות השנה הנקבעות על-פי השמש לבין החודשים העבריים שנקבעים על פי הירח. שנה כזו נקראת שנה מעוברת.
אנשים שמנהלים את סדר חייהם על פי השנה האזרחית, אינם מרגישים שינוי מהותי בשנה מעוברת. מספר החודשים בשנה האזרחית עומד תמיד על שנים-עשר – גם בשנה מעוברת – כך שאורך השנים במעגל חייהם הוא משהו יציב וחדגוני (מלבד תוספת לא ממש משמעותית בת יום אחד לחודש פברואר, שמתרחשת אחת לארבע שנים).
אולם יהודי שמשכיל לנהל את אורח חייו על פי השנה העברית, זוכה מדי פעם לתוספת שמפרה את החדגוניות ומקנה תחושה כאילו התארך החורף בעוד חודש.
האם זו תחושה נעימה? – תלוי בנו. אם נשאל את אלה שמהווים חלק ממערכת החינוך – המורים והתלמידים – יש להם סיבה להשיב בשלילה. מבחינתם, שנה מעוברת משמעותה מרחק של חודש נוסף מחופשת הפסח המיוחלת. אם נשאל עקרת בית ממוצעת – היא עשויה להשיב בחיוב, אם היא מאלו שנהנות להדחיק את ההיערכות לקראת חג הפסח.
לכל אחד יש הסתכלות משלו על החודש שנוסף לשנה. אך כך או כך, יש משהו נחמד בעצם הגיוון שבלוח השנים.
נופך מקורי ייחודי בהסתכלות על החודש הנוסף, מעניק הרבי מליובאוויטש: כולם מכירים את פתגם חז"ל המפורסם: 'משנכנס אדר מרבים בשמחה'. מצווה עלינו לשמוח במשך חודש אדר יותר מתמיד. בשנה מעוברת יש לנו פעמיים חודש אדר, כך שבשנה כזו אנו מרבים בשמחה במשך חודשיים! 60 ימים של שמחה, מאז היום הראשון של ראש-חודש אדר ראשון ועד היום האחרון של חודש אדר שני.
וזו לא רק הכפלה של משך השמחה. למספר 60 יש משקל רב משמעות, שבא לידי ביטוי במושג 'בטל בשישים'. מושג הלכתי, על פיו כאשר קרה שהתערב רכיב אסור בתוך מאכל מותר ולא ניתן לזהותו – אם יש במאכל המותר כמות גדולה פי שישים מהרכיב האסור, אפשר במקרים רבים להתעלם מהרכיב האסור ולאכול את הכול.
מה שאומר במילים פשוטות, כי כאשר מתעצם הטוב לכדי פי שישים יותר מהרע – מאבד הרע לחלוטין את נוכחותו והופך להיות חסר משמעות. וזו בעצם ההשלכה החשובה ל-60 הימים שאנו בעיצומם: בכוחה של השמחה שמתמשכת 60 ימים, לשרש מתוכנו כל תחושה של עצב ולהפוך אותה לחסרת כל משמעות. ימים אלה יכולים להפוך אותנו לאנשים שמחים באמת!
'שמחה ממתיקה דינים'. בשם 'דינים' מכונות גזרות שמימיות לא נעימות, ובכוחה של השמחה לבטל אותן! כלומר: השמחה, במיוחד בכפולה של 60, אינה רק מדחיקה ומשרשת תחושות של עצב, אלא גם פותרת את הבעיות שמהוות מקור לעצב. אם אלו בעיות בבריאות, בפרנסה, ביחסים בינאישיים – כל אלו יכולות להיעלם באורח-פלא מכוחה השמימי של השמחה.
לשמחה יש אפילו כוח סגולי לא שגרתי לפתור את העילה לכל הבעיות שישנן בעולם: יש בשמחה עוצמה רוחנית אדירה שמסוגלת לחולל את הגאולה האמיתית והשלמה – שעם בואה תיפתרנה כל הבעיות שהיו ושישנן. אלא שכמובן זו צריכה להיות שמחה גדולה מאוד. 'שמחה בטהרתה', בלשונו של הרבי.
