גן עדן התחתון – החדר בו ממתינים החסידים לפני כניסתם לרבי, היה מלא בחסידים, שהמתינו ברתת לְהכנס ליחידות עם הרבי הרש"ב.
באחת הפנות ישב לו יעקב העלוי, בחור צעיר ולמדן, והמתין אף הוא לְהכנס אל הרבי.
פעמים רבות הפצירו בו החסידים שבעירתו, שיסע לרבי הרש"ב. לְבסוף, השתכנע יעקב, ונסע לרבי הרש"ב, ובקש להתקבל ליחידות.
כשהגיע תורו, הוא נכנס אל רבי, והגיש לו פתקה ובה שאלות אחדות.
אך להפתעתו, הרבי לא העיף מבט בפתק, והמשיך לעין בספר שמולו… לפתע, קם הרבי ממקומו, והחל להסתובב בחדר אנה ואנה, כשהוא אומר בקול: "און. ניע און. זה הוא. זה לא הוא… זה הוא.. זה לא הוא.." ובסוף פסק הרבי נחרצות: "ניע און – זה לא הוא!" וחזר לספריו.
יעקב יצא מבלבל מחדר היְחידות, ושב לעיר וללמודיו.
לאחר חדשים מספר התגלגל לידיו עתון, ובו חידה מתמטית מטעם האוניברסיטה. האדם שיצליח לפתר את החידה – יקבל 300 רובל.
יעקב החליט לנסות ולפתר את החידה.
חיש לקח דף ועפרון, ולאחר זמן מועט של מחשבה – הצליח לפתֹר את השאלה המסבכת. את הפתרון שלח בדאר לאוניברסיטה.
לאחר זמן, קבל יעקב מכתב מן האוניברסיטה, ובו נכתב: 'אנו שמחים לבשר לך כי פתרת נכונה את החידה. נשמח לפגשך באוניברסיטה ולהעניק לך את הפרס.' למכתב צרף כרטיס נסיעה ברכבת.
ביום המיעד עלה יעקב על הרכבת, ונסע לאוניברסיטה הגדולה בפטרבורג, שם התקבל בכבוד גדל, על ידי ראש המחלקה למתמטיקה, שהתפעל מחכמתו של הצעיר היהודי, והציע לו להשאר וללמד אצלם, על חשבון האוניברסיטה.
יעקב, שהסתחרר מן הכבוד הרב, שחלקו לו אנשי האוניברסיטה, הסכים.
בתחלה, שמר יעקב על המצוות בעודו באוניברסיטה. אך, לאט לאט, נטש את דרך התורה והמצוות.
כשהגיע היום בו הצע לו לקבל את התאר פרופסור תמורת 'תנאי אחד שולי', והוא – להמיר את דתו, לא הסס יעקב, ונתן הסכמתו.
הוא נשא אשה גויה, קנה אחזה מפארת לא הרחק מהעיר…וחי חיים מאשרים.
אך, הוא לא היה מאשר, ונקיפות מצפון מלאו את לבו.
באחד הימים, כשיצא רכוב על סוסו לציד, מנסה לשכח מהעצב ויסורי המצפון, החל הסוס לפתע להשתולל.
יעקב, שכבר ראה את סופו מול עיניו, קרָא: "אלקים, אם אתה מציל אותי אני עוזב הכל! וחוזר בתשובה."
הסוס נרגע.
יעקב ירד מסוסו, ופנה לעבר העירה הסמוכה. שם, הלך אל הרב ובקש דרך תשובה.
הרב הורה לו לערך גלות במשך שנה.
בינתים, כשראתה אשתו הגויה של יעקב כי הוא לא חוזר, הודיעה על כך למשטרה. והם, הפיצו את תמונתו כמבקש, שנטש את הנצרות, וגזר דינו מות.
באחד הימים, ישב יעקב בפנדק. לפתע נכנס פנימה שוטר.
השוטר העיף בו מבט, והורה לו להתלוות אליו לתחנת המשטרה.
יעקב הכנס לחדר החקירות, ובו המתין לו מפקד המשטרה, מחזיק בידו תמונה של יעקב – בזְמן בו הוא שמש כפרופסור.
"און – זה הוא" אמר השוטר למפקד.
"לא – ניע און – זה לא הוא." השיב לו המפקד.
"און!" "ניע און!"
הם התוכחו, ויעקב החל להזכר במארע דומה…
לבסוף פסק המפקד "ניע און!"
יעקב שוחרר, הוא נטל בשתיקה את תיקו, ופנה לעבר ליובאוויטש, לרבי הרש"ב.
