הרמוניה או צרמוניה?
עולם התיקון, הנקרא גם כידוע עולם האצילות, הינו עולם שבו כל הספירות שורות בהרמוניה ובהתכללות זו עם זו. עולם התיקון הוא כמו תזמורת גדולה המורכבת מכלים שונים ונבדלים זה מזה – כלי מיתר, כלי הקשה, כלי נשיפה וקלידים וכו' – ולמרות שכל אחד מנגן את מהותו ועניינו הפרטי – צלילים שונים, גבהים שונים, סגנון הפקת צליל שונה וכמובן שמנגינה שונה – בכל אופן ולמרות הכל, מכיוון שישנה שם הקשבה ונתינת מקום, תיאום ואחדות – התוצאה היא הרמוניה עריבה לאוזן שהיא תענוג שבאין ערוך לתענוג והעריבות הקיים בניגון סולו של כלי בודד עם עצמו.
מה שמאפשר לספירות, לכלים, להתאחד ולתת מקום אחד לשני זה תנועת הביטול שלהן למי שלמעלה מהן – ובדוגמא שלנו, ביטול למנצח וליוצר וכותב סיפור הנגינה הפרטי שלו המוקרא לו דרך התוים. אם כל כלי היה מחליט לנגן מה שבא לו, ולא היה מתתחשב בשאר הכלים ובסיפורו הפרטי, תהיה זו לא הרמוניה אלא צרמוניה שתגרום לשבירת הכלים ולקהל… לברוח.
איזה תענוג
מה שמאפשר לספירות, לכלים של עולם התיקון להיות בתנועת ביטול וממילא גם בהרמוניה אחת עם השניה, היא העובדה שבעולם זה מאיר העונג האלוקי (בניגוד לרצון שמאיר בעולם התוהו). כאשר ישנו עונג, כל ספירה מרגישה את הטוב שלה, את המעלה שבה, את הייחודיות הפרטית שלה בתוך כל הסיפור הכולל. היא מאוד בטוחה במקום שלה, בתרומה שלה ובחשיבות שלה לסיפור, ולכן היא מסוגלת גם לתת מקום לשאר הספירות והתוצאה היא שבניגוד לשבירה של עולם התוהו כאן ישנה יציבות וחיבור, ואז המנגינה עריבה ומענגת.
צריך להתאמן
בעולם הנפשי שלנו, להיות בתיקון זו עבודה לא פשוטה אבל מאוד הכרחית. בכלל בהתנהלות שלנו בעולם, המקום המתוקן הוא זה שיביא הצלחה באופן היותר שלם, אבל כמו שכבר הזכרנו בעבר – בהתנהלות הזוגית שלנו זה נדרש במיוחד.
לפני שמתחילים לנגן בתזמורת קודם כל צריך ללמוד איך בכלל מנגנים. צריך לנגן היטב לבד ולהיות בטוח ביכולת הניגון שלך ורק אז אחרי אימונים רבים ניתן להצטרף לתזמורת.
בנפש, זה אומר שלפני שאדם נכנס למערכת זוגית, הוא חייב קודם כל להעריך את עצמו, להרגיש טוב עם עצמו, להיות בטוח במקום שלו ובחשיבות העצמית שלו. אדם שמרגיש ערעור פנימי במקום שלו, וכל הזמן צריך להוכיח את עצמו ולקבל פידבק מהסביבה החיצונית, הופך להיות תלוי בסביבה ויהיה מאוד מושפע ממה שקורה שם בחוץ, והתוצאה תהיה שגם לא יכול להתחבר באמת לסובבים אותו.
הכל אפשר לתקן
ולכן, ראשית הכל, כדי לפתח את התיקון שבתוכינו, אנחנו צריכים לפתח תחושה פנימית של עונג עצמי, ערך ושלימות.
כמובן, שאנשים שגדלו בבית מלא בחום ואהבה ובעיקר אהבה ללא תנאים, באופן טבעי יהיו גם במקום יותר מתוקן. אבל מי שלא קיבל מספיק אהבה וקבלה עצמית, חייב לדעת שכל דבר אפשר לתקן, ואת הכל אפשר להשלים.
והאופן הטוב ביותר לקבל את אותה השלמה, זה להתחבר לטוב האלוקי ולאהבה העצומה והבלתי מוגבלת של ה' אליך. וככל שיותר מתחברים לציור הפנימי וליחס הפנימי של ה' אליך, כך ניתן לחשוף יותר ויותר את המקום המתוקן בנפש ולהתכונן למקום שמאפשר זוגיות הרמוניה והשלמה.
