אורית לבב – לא מוצא חן בעינייך… המסע?
מסעי היא הפרשה שחותמת את חומש במדבר.
על כן מן הראוי, שהיא תשאיר עלינו חותם בעל סגולה ועוצמה.
דבר מופלא, מתרחש בפרשת מסעי.
מוזכרות בה כל נקודות החניה, שעשו בני-ישראל במסעותיהם במדבר,
ובכל זאת היא נקראת פרשת "מסעי" כלומר, לא בלשון "חניה" אלא בלשון "מסע".
אז מה ההבדל בין חניות למסעות,
בתוך ההרפתקה הגדולה של חיי הנישואין ושל החיים בכלל ?
מסע – הוא המצב בו אנחנו "בעבודה". זזים מנקודה אחת לאחרת. כאשר בקוטביות שבין האיש לאשה, ובשונות שבין נשמה אחת לרעותה, מתרחש שינוי כלשהו, שלב של גדילה.
חניה – היא המצב, בו אנחנו כבר נהנים מהפירות של המסע. אנחנו מכילים את הגדילה שהתרחשה ומרגישים את ההתרחבות שתרמה לחיינו.
חניה היא מלשון "חן". יש בה נועם ויש בה גם … ח"ן – חכמה נסתרת, חכמה שהיא הפרי של תהליך העבודה שהתרחש במסע.
השבוע נפגשתי עם זוג, שתאר בשתי שפות שונות (הבעל, האשה) מצב של תסכול מכך
שחיי הנישואין רחוקים כל-כך משלמות. מוכרת לכם החויה הרגשית הזו?
הבעל טען, שאשתו צריכה לעבוד הרבה מאוד על הכבוד שלה כלפיו.
האשה טענה, שהבעל צריך לעבוד עוד הרבה מאוד, עד שיוכל לפרנס את הבית בצורה יציבה.
הם היו ממוקדים בחויית ה"חניה" בנישואין. בציפיה למצב של נוחיות.
שימו לב, שגם בתוך המילה נוחיות, מסתתר השורש "לחנות".
וזאת בדיוק הסיבה, שהפרשה כולה, למרות החניות הרבות המוזכרות בה, נקראת בלשון מסע.
המילה מסע, היא המהות והיסוד להרפתקת החיים, ולהרפתקת הנישואין כולה.
כל עוד עיקר הציפייה שלנו, מתוך הבנתנו את התהליך, היא למסעות ולא לחניות, אנחנו על הגל הנכון בחשיבה.
עלינו לצפות לעבודה.
התנועה והעירנות שבמצב העבודה, היא המקור לחיוניות ולהתחדשות מציאות חיי-הנישואין שלנו.
ולסיום, ניקח באמצעות שיר תמציתי קטן, "לגימה" מההקשר הפורה, שעשוי להתקיים בין המילים "משא" ו"מסע".
משא ומסע … הן שתי הוויות הצובעות בגוונים של חוסר-שיעמום, את חיינו לכל היבטיהם.
וזכרו תמיד: המשא הוא הצידה לכל מסע …
