דמויות המגילה
מצוות קריאת מגילת אסתר היא אחת מארבע המצוות של חג הפורים – (מקרא מגילה, משתה וסעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים). דרך שמיעת קריאת המגילה אנחנו מתחברים לא רק לסיפור התיאטרלי של מגילת אסתר, אלא לרבדים נסתרים הנמצאים בתוך המגילה, שמגלים לנו מסרים נסתרים הנוגעים להבנת מסע חיינו, ומהלכי הנפש. "הדברים האלה נזכרים ונעשים בכל שנה ושנה" – הסיפור של מגילת אסתר הוא הסיפור של כל אחד מאיתנו, ההתמודדויות והתהפוכות שבו, וגם הניסים שבו, מתחדשים אצלנו בכל שנה ושנה, לכן יש חשיבות מיוחדת לשמוע את קריאת המגילה אפילו אם הסיפור כבר מוכר לנו, כי בכל שנה הקריאה עצמה היא המאפשרת לנו לחבר את סודות המגילה למציאות המתחדשת אצלנו.
אז בואו נצלול פנימה, דרך ארבעת הדמויות המרכזיות במגילה.
וניקח לעצמנו תובנות חדשות לחיים.
אחשוורוש
"שמונים ומאת יום" (מגילת אסתר א, ד)
דמותו של אחשוורוש מצטיירת לנו כמלך נהנתני ואימפולסיבי, הוא עשיר עצום ומפגין זאת היטב כלפי חוץ. עושרו ופזרנותו ניכרים במיוחד בפתיחת המגילה בתיאור המשתה העצום שערך, עם אוכל בשפע, שתייה כיד המלך, כלים מובחרים ביותר, מיטות זהב, כסתות משובחים ועוד תיאורים מופלאים. שמונים ומאת יום – או במילים אחרות, חצי שנה – ערך המשתה של המלך אחשוורוש ובכל הזמן הזה לא פסקו מאכל ומשתה משולחנות האורחים.
המגילה מפרטת לנו את עוצם הפאר של משתה אחשוורוש כדי להאיר לנו דרך בחיים הפרטיים שלנו. כל הדברים שהם הרכוש שלי בעולם הגיעו אלי לא לחינם ולא במקרה. כל הדברים, החפצים, שברשותי הם כלים שניתנו לי למלא את השליחות שניתנה לי בעולם. לא סתם מתקלקל חפץ או נהרס בגד – הוא כנראה כבר סיים את תפקידו.
מוטל עלי להתבונן ולחשוב מה לעשות עם הכלים שניתנו לי למלא את שליחותי – וזה לא רק חפצים מוחשיים או כסף, מדובר גם על התכונות והכישורים שלי, על נטיות הלב והרגש שלי – גם הם כלים שעלי לנצל במלוא העוצמה להביא טוב לעולם. בדומה לאחשוורוש שהפגין את העושר שלו כלפי חוץ, לכל האנשים, מקטן ועד גדול – נפגין את הטוב הטמון בנו, אך במקום ההתפארות בעושר שלנו תבוא השפעת הטוב לאחרים מתוך ענווה ושמחה.
מרדכי היהודי
"איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי…" (מגילת אסתר ב, ה)
האזכור הראשון של מרדכי במגילה הוא "איש יהודי". וגם בפינו שגור השם "מרדכי היהודי" ולא מרדכי סתם. מרדכי היהודי היה מחכמי הסנהדרין, גאון עצום בכל ענייני התורה, בקיא בשפות המדוברות של אומות העולם, ויחד עם זאת היה גם אחד ממקורבי המלכות של המלך אחשוורוש. הוא אוחז בשני קצוות מנוגדים, מצד אחד הוא מרדכי היהודי, מחובר בתכלית לשורש היהדות שלו, ומצד שני הוא מעורה בענייני המלכות והעולם.
מרדכי היהודי מגלה בנו את היכולת של חיבור הקצוות של גשמי ורוחני. בדתות אחרות להבדיל, אנשי הרוח מנותקים מעניינים גשמיים, הם ממעטים באכילה, מתנזרים מזוגיות, מספגים את עצמם, כי רק ע"י הפחתת הגשמיות הם מסוגלים לאחוז ברבדים רוחניים של העולם הזה.
לא זאת דרך היהדות – אצל היהודי ניכרת עובדת היותו אדם רוחני דווקא דרך היכולת שלנו להחדיר את ההשכלות הגבוהות שהוא לומד לתוך חיי היומיום. לצאת לעבודה, לבנות זוגיות, לגדל ילדים – אבל באופן שיהיה ניכר עליו שהוא יהודי, העבודה שלו היא מתוך אמונה, הוא מתרחק מרמאות, גזל ומדריסת רגל במה שאינו שלו, הזוגיות שלו היא מתוך כבוד הדדי, מתוך טהרה ומטרה משותפת של שני בני הזוג להקים בית שמח ומאיר. ובכלל הדבר שהכי ניכר אצל יהודי-רוחני באמת הוא השמחה הפשוטה והיומיומית, ראיית הטוב, עשיית הטוב, והדאגה לאחר.
אסתר המלכה
"אלי אלי למה עזבתני" (תהילים)
את הפסוק הזה לא תמצאו במגילה. הפסוק הזה מובא בתהילים במזמור שמתאר את התפילה שהתפללה אסתר המלכה כאשר ניגשה אל המלך אחשוורוש.
אסתר היתה אז בסכנה גדולה כי ידוע בקרב כל העם בשושן שמי שנכנס אל המלך בלי שהמלך ציווה לקרוא לו אחת דתו למות, אלא אם כן מצב הרוח של המלך מרומם והוא מושיט לו את שרביטו. אסתר כאשר ניגשה אל המלך, הרגישה שהיא לבד, שסרה ממנה ההשגחה של הבורא שהיתה מלווה אותה, ואמרה את הפסוק "אלי אלי למה עזבתני??"
בקריאה רגילה נראה שאסתר שואלת את הבורא – למה עזבת אותי? אני צריכה אותך עכשיו, ולא רואה שום דרך להנצל! אבל אם נשנה את אופן הקריאה נגלה בשאלה של אסתר תובנות מופלאות. "למה עזבתני?" – לשם מה עזבתני? לאיזו מטרה אני כעת מרגישה שאני לבד?
אסתר מלמדת אותנו הסתכלות אחרת על מקרי החיים שלנו. לא שאלה מתוסכלת של "למה זה קורה לי?" אלא שאלה של אדם שמבין שמה שעובר עליו זה לא במקרה אלא כל רגע בחייו הוא חלק ממסע מתוכנן, כל מקרה בא לגלות לו משהו על עצמו, "לשם מה" זו השאלה הנכונה שעלינו לשאול. להתבונן במאורעות חיינו ולחפש את המטרה של כל מקרה בפאזל העצום של החיים.
המן הרשע
"ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" (מגילת אסתר ג, ח)
כך תיאר המן הרשע את העם היהודי באזניו של אחשוורוש כדי לשכנע אותו לתמוך במזימתו להשמדת העם היהודי.
המילה "ישנו" מרמזת על המצב בו היה שרוי עם ישראל, מצב של שינה – תרדמה. הם שכחו את עצמם בגלות, וחיפשו להנות מהמצב הקיים, השתתפו בסעודה המפוארת של המלך אחשוורוש, וכבר הזניחו את השאיפה שלהם להתאחד ולחזור לארץ ישראל – בקיצור, הם נרדמו.
אדם שיש לו תכונות כמו, חכם, בעל חסד, בעל כשרונות – תכונות אלו קיימות אצלו תמיד, גם כאשר הוא ישן. רק שלעת עתה הן אינן באות לידי ביטוי, והוא אינו יכול (אולי גם אינו רוצה) לגלות אותן כי הוא בתרדמה ומי שישן לא יכול להעיר את עצמו. הוא צריך שעון מעורר או חבר טוב שיעיר אותו וכך יתגלה ה'פוטנציאל' החבוי בו.
כך גם בנפש האדם ישנן תכונות ומעלות שקיימות אצל כל אחד מאיתנו רק מעצם היתנו חלק מהעם היהודי. בתוך פנימיותי ישנו אור הנשמה, רק שלעיתים אני ישן והאור הזה לא יכול להתגלות. אני עסוק יותר מידי בדמיונות ומחשבות שתוקעות אותי ומונעות ממני להתקדם ולגלות את כל האוצרות שיש בתוכי. לפעמים אני צריך חבר ש'יעיר' אותי. ולפעמים אני זה החבר שיכול להעיר את ידידי הרדום, להזכיר לו את המעלות הייחודיות שיש בו.
המן הרשע, רצה להכפיש את עם ישראל באזניו של אחשוורוש, אבל בדרך גילה לנו נקודה חשובה להתבונן בה. עם ישראל כשהוא במצב של שינה, הוא חלש, כשהוא בפירוד, הוא חלש. העוצמה שלנו מגיעה דווקא מהאחדות שלנו, כשחבר אחד תומך ועוזר לשני, מעיר אותו ומעורר אותו, מזכיר לו שהוא טוב, שהוא חשוב, שההצלחות שלנו משותפות, שהחיבור שלנו לפנימיותינו הוא קריטי, כי טמונה בנו מתנה יקרה, שרוצה להתעורר, ולהתגלות.
