שבת צרפתית, וסיפור קרונה מרגש במיוחד
החודש באסנט נחגגה שבת לדוברי צרפתית, באווירת תקופת הקורונה- ובהתאם להנחיות, נערכו הסעודות במרפסת נוף להרי מירון, שלושה ימים של חוויה בלתי נשכחת, מרתקת מרוממת ובעיקר, מרפא את הנפש!
בכל שנה בעונה זו מתארחים באסנט-צפת קבוצות דוברי צרפתית המגיעים מרחבי הארץ, כמו נתניה הרצליה אשדוד ועוד, כאשר בשבת הזו הגיעו 22 צעירים מאזור ירושלים. אורחי השבת היה השחקן עמרם מויאל ודוד חורי, שמסרו הרצאות מאלפות, וסדנאות מרתקות מחכימות ומשמחות!
בליל שבת נערכה התוועדות "טיש" סביב שולחן עמוס בכל טוב פיצוחים מגדנות ושתיה, באווירה מיוחדת שלא מוצאים בכל מקום! ברגע מרומם של התקרבות זה לזו, נעמדה אשה מבין האורחים וסיפרה את סיפורה המרתק:
"
בעלי ואני גרים בשכונה יוקרתית בפריז, כאשר התפשטו השמועות על התפשטות הקורונה בימים הקודמים לפורים, הבנו שבקרוב מאד זה יגיע גם אלינו – לצרפת והחלטנו לטוס לישראל. בשיחה עם אחותי מירושלים, הבנו שישראל מתכננת לסגור את הגבולות והזדרזנו לקנות כרטיסי טיסה.
בפורים כבר היינו בישראל, אלא שאז התחלנו להרגיש לא טוב. רצינו לברוח מהקורונה אבל היא רדפה אחרינו… גם אני וגם בעלי נדבקנו בקורונה. בלי שלפני שנה חלה בדלקת ריאות פחד מאד ולבסוף יצא מזה, ואני חליתי קשה יותר.
בהתחלה אושפזנו יחד במחלקת קורונה בבית הרפואה, ולאחר שהדרדר מצבי העבירו אותי לבידוד. לאחר כמה ימים הרגשתי שאני לקראת הסוף… הגעתי לשלב שהיה צריך לחבר אותי למכונת הנשמה.
התקשרתי לאחי הגדול ואמרתי לו שיספר לאחי הקטן כדי שיידע מה שלומי כדי שלא יכעס כשישמע שאני….. אחי הגדול תפס יוזמה, והתקשר לא רק לאח הקטן אלא לכל החברים שלו. הוא ביקש מכל אחד שיקבל על עצמו עניין של תורה ומצוות, ויקפיד לקיים לרפואתי. החברים קיבלו על עצמם לשמור שבת ולומר את ספר התהילים.
בלילה של אותה שבת, הרגשתי שהאינפוזיה מפריעה לי ופניתי לדבר אל השם "תעזור לי!! אני רוצה לחיות! אני רוצה להיות בריאה!! אני מבטיחה שאם אבריא אקח על עצמי ללכת עם כיסוי ראש." אני נשואה שנתיים ויש דברים אחרים שאני מקיימת, אבל הצניעות היא מצווה שקשה לי מאד מאד, אין לי מושג למה הבטחתי לכסות את הראש דווקא.
לאחר שהבטחתי לקדוש-ברוך-הוא, הרגשתי רוגע שממלא אותי. למחרת ניסיתי לשתות לבד מים והצלחתי, ובפעם השניה שהצלחתי ביקשתי שיורידו לי את האינפוזיה, היות והם התנגדו לבסוף הורדתי לעצמי.
שלושה ימים לאחר מכן התחלתי לאכול טוב, ויצאתי מהמחלקה לבית הבראה! כעת אנחנו "תקועים" בישראל, ומאושרים על הזכות להיות פה, ובאסנט בפרט, ונחזור לחגוג כאן מסיבת הודיה על הנס הגדול שלנו.
עד כאן סיפורה המרגש של אורחת אסנט, שנזכה להמשיך ולארח את כל עם ישראל, מתוך בריאות ושמחה, בגאולה
.
