ארבע גלויות גלה עם-ישראל, ואולם יש קשר מיוחד בין הגלות הראשונה לגלות האחרונה ובין הגאולה הראשונה לגאולה האחרונה. הגאולה ממצרים והגאולה הקרובה מהוות יחד חטיבה אחת, שלמות אחת – גאולת מצרים היא ההתחלה, והגאולה הנוכחית היא סיומו של התהליך כולו. לכן נאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות", וכן נאמר: "גואל ראשון הוא גואל אחרון", כי זוהי שלמות אחת.
יש דברים משותפים לשתי הגאולות: שלא כגאולות מבבל, מפרס ומדי ומיוון – שגם לאחר הגאולה היו יהודים שנשארו בגלות – הרי בגאולת מצרים לא נשאר אפילו יהודי אחד במצרים, וכך יהיה גם בגאולה העתידה. דבר נוסף שמשותף לשתי הגאולות הללו הוא הדגש על גאולה של הציבור כגוף אחד, ולא של יחידים: ממצרים יצאו בני-ישראל כשהם "צבאות ה'", וכך גם על הגאולה העתידה נאמר: "קהל גדול ישובו הנה" – גאולה של ציבור וקהל.
לנצח ולהפוך
אולם לצד הדברים המשותפים לשתי הגאולות, הן מייצגות מהויות שונות. אחד הביטויים לכך הוא השוני באופן הגאולה: גאולת מצרים באה בחיפזון – "כי ברח העם" – ואילו הגאולה העתידה תבוא בשובה ונחת – "לא בחיפזון תצאו".
רבנו הזקן מסביר זאת בספר התניא ואומר, שהבריחה ממצרים מציינת, בעצם, בריחה מהרע. הם היו חייבים "לברוח", משום שעדיין היה להם קשר אל הרע – "הרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתקפו". אך בגאולה העתידה לא יהיה עוד רע, משום שיתקיים "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", וממילא לא תהיה שום סיבה לברוח ממשהו.
בשפת החסידות, מדובר בשתי דרכי התמודדות עם הרע – 'אתכפיא' ו'אתהפכא'. הדרך הראשונה ('אתכפיא') היא כפיית הרע, מלחמה מתמדת בו. זהו מצב שהרע קיים במלוא תוקפו, מנסה להפריע ולמשוך את האדם לכיוון שלו, ואילו האדם מתגבר על הרע, מתמודד עמו וכופה את הטוב על הרע. הדרך השנייה ('אתהפכא') היא הפיכת הרע לטוב. האדם מתגבר כל-כך על הרע, עד שהוא משנה את מהותו לטוב. במצב כזה כבר אין מלחמה ואין התמודדות, שכן אין עוד שום משיכה לכיוון השלילי.
יציאת מצרים הייתה ניצחון של הדרך הראשונה – הטוב גבר על הרע, ניצח אותו, עד שהרע נאלץ להיכנע ולוותר. הרע נשאר רע, אלא שנוצח. לכן נאלצו בני-ישראל לברוח ממצרים, כדי שלא ליפול שוב לזרועות הרע. אבל הגאולה העתידה מבטאת ניצחון בדרך השנייה – הפיכת הרע לטוב. אז יתוקן העולם, כל הרע שבו ייעלם, ויישאר רק טוב צרוף. ממילא ייעלם כל הצורך להילחם ברע ולהתמודד עמו, ולכן לא יהיה עוד צורך בבריחה וב'חיפזון'.
דרוש שילוב
אך מתברר, שיש מעלה מסויימת בכל אחת משתי הדרכים. לכן אנו רואים שילוב של שתי הגאולות זו בזו: בגאולת מצרים נאמר "ואנכי אעלך גם עלה" – שתי עליות, האחת כנגד הגאולה ממצרים והאחת כנגד הגאולה העתידה. כאן אנו רואים כיצד מרומזת הגאולה העתידה גם בגאולת מצרים. ומצד שני נאמר, שגם בימות המשיח יזכירו את יציאת מצרים, שכן יש מעלה מיוחדת באופן הגאולה ממצרים.
להפיכת הרע לטוב יש מעלה ברורה, שכן היא מבטאת את האחדות האלוקית של העולם ואת השלטון המוחלט של הטוב. אבל יש יתרון גם לכפיית הטוב על הרע – זהו היתרון שישנו במאבק, בהתמודדות של האדם, ביגיעה הפנימית להילחם עם הרע, בהתבטלות לקב"ה למרות הרצונות האישיים והנטיות הטבעיות. בגאולה העתידה יהיה שילוב של שתי המעלות הללו, ולכן היא תהיה גאולה שלמה.
