קרבן פסח כאן ועכשיו

חג-הפסח נקרא על שם הקרבן המיוחד שנצטוו בני-ישראל להקריב בו. בימינו נבצר מאיתנו לקיים מצווה גדולה זו במובנה המעשי, אולם תוכנה הרוחני קיים גם עכשיו, ועלינו 'להקריב' את ה'קרבן' בעבודת ה' הרוחנית של כל אחד ואחת מאיתנו.

הציווי על קרבן הפסח נאמר בלשון מיוחדת: "משכו וקחו לכם (צאן)". מפרשים חז"ל: "משכו ידיכם מעבודה זרה, וקחו לכם צאן של מצווה". משמעות הדבר: "משכו" – על היהודי למשוך את עצמו, לסגת ולהתנער מכל דבר שהוא בבחינת 'עבודה זרה', דבר זר לתורה ולענייני היהדות. "וקחו" – עליו לקחת את ענייני התורה והמצוות בריבוי יותר ובעומק יותר.

עלייה בקפיצה

על "ושחטו" אומרים חז"ל: "ושחטו – לאלוהיהם של מצרים". כלומר, יהודי נדרש לבטל ולסלק את כל ה'אלילים' של העולם הגשמי, הנקרא 'מצרים', על שם היותו מדוד ומוגבל, בבחינת מצרים המגבילים. עליו לשעבד את ליבו לקב"ה לבדו, ולא לייחס חשיבות כלשהי למושגי הכוח והגדולה הנחשבים בעולם.
ואז מגיע השלב של "ושחטו הפסח". פסח הוא מלשון דילוג ("ופסח ה' על הפתח"). יש עלייה שהיא מדורגת, צעד אחר צעד, ויש עלייה שבאה בקפיצה ובדילוג – זו עלייה בבת-אחת לדרגה גבוהה לאין-ערוך.

מהראש ועד הרגל

סדר ההקרבה הוא – "צלי אש, ראשו על כרעיו ועל קרבו".הראש מסמל את השכל. הכרעיים, הרגליים, מסמלים את המעשה. אומרת התורה, שאש הקרבן, אש ההתקרבות לה',צריכה להקיף את כל כוחותיו של האדם, מהכוחות העליונים ביותר ועד הכוחות הנמוכים ביותר, הכוחות המעשיים. אש האהבה לה' צריכה לחדור לתוך כל מציאותו של האדם.
ועד שיהודים מכריזים לעין-כול, גם לעיני אומות-העולם, שהם מצידם כבר מוכנים להקריב את קרבן הפסח בפועל ממש, בבית-המקדש השלישי, מכיוון שתיכף ומיד ממש יוצאים מהגלות, אל הגאולה האמיתית והשלמה.

מצרים מסייעת

כאשר עם-ישראל ממלא את העבודה הרוחנית של קרבן הפסח, פועל הדבר שיהיה "למכה מצרים בבכוריהם". לא זו בלבד שמציאות העולם אינה עומדת כנגד הגאולה, אלא להפך, מציאות העולם עצמה, ובכלל זה ה'בכורים', המסמלים את התוקף והעוצמה של 'מצרים' – דורשים ותובעים את גאולתם של ישראל.
בזכות עבודה זו באה הגאולה האמיתית והשלמה בדרך של דילוג וקפיצה, "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות" – שהקב"ה מדלג מעל כל החשבונות והקיצים, ובפרט שכבר "כלו כל הקיצים".

מעובד עפ"י שיחות הרבי מלובאוויטש

פעילויות ממולצות