בסביבות השעה עשר בבוקר התחילו להתאסף בבית המדרש של הקברנים מחשובי בני העיר, היתה זו אסיפה של נכבדים, חברי חבריא קדישה, באותו זמן – ל"ע – נפטר אחד מבעלי הבתים החשובים, איש עשיר, והי' עליהם לדון ולהחליט איזה מקום להקציב לנפטר, איזה סכום כסף עליהם לדרוש עבור המקום ולמה לנצל את הסכום.
האסיפה נמשכה מספר שעות, היו חילופי דברים וגם צעקות, ר' מרדכי ישב לו בפינה דרומית מערבית והתפלל בלי להרגיש כלל בנעשה סביבו.
אחד מבעלי האסיפה שם לב שיהודי לא מוכר יושב מעוטר בטלית ותפילין בעניים פקוחות ופנים לוהטות ומזמן לזמן לוחש כמה מילים, אבל קשה להבחין בם, ובאמצע תפילתו פורץ בניגון, והנגינה מוזרה ואינה מוכרת.
האיש העיר תשומת לב חבריו לכך וכולם הפנו ראשיהם אליו ובחנוהו בהשתוממות. תוך כדי כך נכנסו מספר שמשים קברנים לקבל הוראות מהגבאים הכין עליהם לכרות את הקבר עבור המת.
בין אלו היה אחד ששמע את סיפורו של ר' מרדכי אתמול בין מנחה למעריב שבמחוז ווהלין ישנו יהודי גאון צדיק ובעל מופת ובכל המחוז מכנים אותו "בעל שם טוב".
אחדים מהנכבדים האזינו לדברי הקברן בפיות פעורים ונשארו בבית המדרש להסתכל עליו. הם התפעלו לראות אדם יושב בשעה שתיים עשרה בצהריים מעוטר בטלית ותפילין וכנראה שעומד עדיין בתפלה.
כך נמשך הדבר מספר שעות ועדיין הם ממשכים להביט בהתפעלות, על אותו יהודי זר שעומד בתפלה. תוך כדי כך שמעו שארון המת הגיע ויצאו ללוותו ובעת הלוויה סיפרו לאנשים נוספים אודות אותו יהודי זר שעומד עדיין בתפילתו, האנשים לא יכלו לקבל ידיעה כזו ועל כן בזמן שחזרו מבית הקברות נכנס קהל רב לראות את הפלא הגדול, הם ראו את ר' מרדכי עדיין קורא קריאת שמע ומתפלל…
בתום התפלה הוציא משקו פרוסת לחם, נטל את ידיו ואכל לחמו טבול במים, אחרי הסעודה נשכב על אחד הספסלים למנוחה קצרה.
לאחר המנוחה, נכנס לחדר שני לראות את הפרוש, בתחילה סיפר לו שראה את בנו לפני כמה ימים בישיבה בעיירה קחנוב, הוא רצה להביאו לשיחה והתדברות אך הפורש ענה לו בשפה רפה "עליכם שלום" וללא התעניינות מאין הוא בא, והיה נראה שאינו מתעניין גם אודות בנו.
ר' מרדכי מסתכל ובוחן את פניו של הפורוש ונראה לו שמכירו מאז, אבל הפרוש סגר עיניו ועפעפיו גדולים, ומאוד קשה היה לזהות אותו.
הפרוש למד את מסכת מנוחות. ר' מרדכי ראה באיזה דף הוא לומד והתחיל לדבר עמו בסוגיה המדוברת. רק אז פתח הפרוש את פיו והכל בשפה ברורה ומפורשת, לאט לאט פקח עיניו. אז זיהה ר' מרדכי את הפנים שהם מוכרות לו, אך לא ידע לקבוע היכן ומתי ראה אותו, וכך המשיך לדבר עמו ולשוחח שעה ארוכה.
פעם – אומר ר' מרדכי – לפני כשלושים וחמש שנה, כאשר למדנו בישיבה סוגיא זו, וירדנו לעומקה, היינו אז שלושה חברים מושבעים :
בערל, חיים ואני. לברל היה ראש טוב אבל איטי, כלפי כל מילה ועל כל דבר היו מאה חקירות לכן כינו אותו בישיבה בשם "דב חקרן". לחיים היה ראש מהיר אבל שטחי ותמיד זרק סברות רבות והכל במהירות.
האם זה היה בסמרגון? שואל הפרוש.
כן, עונה – ר' מרדכי – שם למדתי מספר שנים.
אני – אומר הפרוש – גם כן למדתי בישיבת סמרגון ואני זוכר היטב את דב החקרן, הוא היה חברותא שלי. ועוד חבר היה לי שם מוטיל באיעוער.
הרי אתם חיים מאזירער ! קורא ר' מרדכי בהתפעלות. כן, עונה הפרוש – וסוגר את עיניו.
שחוק עצמותיך – אומר ר' מרדכי – מה עלה בגורלך ! סמרטוט ! כלי שבור ! פקח עיניך ! אנו חברים מאז ומקדם, אני מוטיל באיעוער.
כך, אומר הפרוש בעינים עצומות, ברוך ה' זה ארבעים שנה ושלושה חדשים שאני פרוש ממנה בהסכמתה, כתבתי לה נוסח מחילה והיא חתמה על זה, וב"ה זה אחת עשרה שנה שאני עוצם עיני ויותר מעשר שנים שאני נמצא בבית הכנסת של הקברנים משבת לשבת.
אתה בהמה – אומר ר' מרדכי – פקח עיניך והסתכל, גזור ריסיך, היה בן אדם ואוכל לשוחח עמך.
ר' חיים פרוש התבלבל לגמרי ולא ידע מה לענות, ור' מרדכי ממשיך את דיבורו בריתחה ; אתה הולך בדרך עקלתון הנך שקוע בבוץ של גאוה ומסריח ממך גסות רוח, עוד מעט ותצא מדעתך מדמיונות שוא, והנך מדמיין שיש לך גילוי אליהו האם ראית פעם לכלוך? – זה אתה! שק מלא פסולת, פקח את עיניך והתנהג כמו כל האנשים!
ר' חיים פרוש במשך כל השנים הללו עלה בדרגת לימודו, אבל קבלה לא למד, הספיק ללמוד כמעט כל ספרי מוסר וכן הציץ בזהר אך יותר אהב את לימודי המדרש וביותר עסק בתעניות ובסיגופים ממושכים.
כאשר ר' מרדכי ראה שעל ידי דברים לא יוכל להשפיע עליו המשיך לדבר בענייני לימוד בלבד, עד שבאו יהודים לבית הכנסת והחלו להתפלל מנחה.
בעיירה נתפרסם הדבר שבבית הכנסת של הקברנים נמצא יהודי מוזר שבשעה שלוש אחר הצהרים עדיין לא סיים תפילתו. כמה אברכים למדניים וכמה מנכבדי העיר הגדולים היו סקרנים לראות את האורח המוזר ועל כן באו לתפילת מנחה לבית המדרש של הקברנים.
