בישראל של לפני ארבעים שנה הייתה הטבה מיוחדת עבור אברכים- ספרי תורה בחינם! למשרד הדתות היה מחסן ביפו, והיו קובעים תור על מנת להגיע אליו. על אף התור הארוך, הציפיה הייתה משתלמת. בעומדך בדלת הכניסה מתגלה לעיניך מאות ספרי יסוד ביהדות. בכל פעם שקיבלתי את שלושת הספרים שהוקצבו לי, אם מצאתי ספרים פגומים- אושר לי לקחתם גם כן.
הנסיעה באוטובוס בלב תל אביב הייחודית, זכורה לי כאחד משיאי השנה שלי..
אלה היו הימים קודם הטלפונים הניידים. באחד מביקוריי במחסן הספרים, הייתי צריך לעשות שיחת טלפון ופניתי ליהודי קשיש שישב שם. בעברית שבורה שאלתי את הלה האם ישנו טלפון ציבורי באזור. "למעלה" הוא הצביע לכיוון גרם מדרגות. עליתי כהוראתו במדרגות הצרות והגעתי לחדר גדול ומרווח הגדוש במאות ספרי תורה.
הספרים היו מסודרים בשורות של שלוש וארבעה לאורך הקירות, כמעט על כל קירות החדר! באמצע 'האוקינוס' הקדוש הזה ראיתי אדם, יושב על שרפרף בסמוך לשולחן ישן, ולפניו פרוס קלף. "מה זה?" שאלתי אותו, שוכח משיחת הטלפון.. הוא הרים את עיניו והסביר ברכות: במשך השנים הקהילות היהודיות בתפוצות התרוקנו מיהודים, ובתי הכנסת נסגרו. ברוב המקרים נתרמו הקלפים הקדושים לקהילות חדשות שהוקמו, ותפקידי לעבור על הקלפים והמגילות על מנת לבדוק שאין פגמים ושלא חסרות אותיות". היהודי הצביע בשמחה לעבר קלף ישן, ואמר שהוא זה שעבד לתקן אותו, קלף בן מאות שנים. עכשיו סקרנותי גברה והתקרבתי להתבונן.
*
כמה פעמים בשבוע, היינו משתתפים בשיעור עם הרב יצחק גינזבורג, תלמיד חכם ומקובל המתגורר בכפר חב"ד, במקורו מהברונקס. באותה תקופה לימד אותנו הרב שהתורה היא רצון וחוכמת הנצח של אלוקים. ובזמן שהזמנים השתנו, כך גם ההבנה של התורה השתנתה בגלל פירושיה הרבים. בתחילה היו הסופרים מפרשים את דברי התורה באופן חופשי בתחומים שהיה שייך לפרש שם. אבל, הסביר הרב גינזבורג, היום ככל שאנו קרובים יותר לביאת משיח, המצב משתנה והסופרים אינם עושים זאת יותר. העבודה לזיכוך העולם הושלמה הרבה יותר לעומת דורות קודמים, והדבר מתבטא גם באופן כתיבת האותיות בפירושים השונים.
השינוי שמתחולל עם הדורות, מתבטא גם בנורמות ההנהגות והלבוש של היהודים שומרי תורה ומצוות, רואים כי הנהגות התורה חזקות יותר. הנוקשות המתבטא גם בשמירה על ההיבטים בחיצוניים של הקהילה, זה דבר יפה וסימן לכך שהתורה היא תורת חיים, ומשהו דינמי. בהתחלה קשה היה לי לקבל את הרעיון הזה, אבל אם הרב שלי היה אומר את זה, הבנתי שזה כנראה נכון..
*
ובחזרה אל מחסן הכתבים… בתחילה התרגשתי שהרי ניתנת לי הזדמנות פז לראות את הכתבים מקרוב, אבל כשהתבוננתי מקרוב מעבר לכתפיו של האיש, כל מה שראיתי היה קלף רגיל, כמו שאנו רגילים לראות בספרי התורה. חיכיתי לראות משהו עתיק, מיוחד ונדיר, ומרוב אכזבה נפלטה אנחה מפי. היהודי הביט אלי ובאנגלית מגומגמת שאל "מה לא בסדר?!"
לקח לי כמה שניות לסדר את המחשבות ולומר לו את הבעיה שלי. הוא בתגובה חייך, גילגל את המגילה הגדולה, וזה היה, מדהים!! התגלו לעייני שורות שורות של אותיות מיוחדות!!! ספר תורה מקורי ונדיר! "סליחה, שכחתי לציין. אחד התפקידים שלי הוא לגרד את כל הדיו המיותר, על מנת שהקלפים יהיו ראויים ונוכל לשלוח אותם לקהילות החדשות והצעירות"
*
סיון הוא החודש בו ניתנה התורה.
חברים, אל תשכחו, איננו יכולים לשפוט ספר לפי הכריכה שלו. בברכת חג שמח
הרב שאול לייטר, מייסד ומנכ"ל מרכז אסנט.
