וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר(שמות כה,מ)
כאשר הגיע שלב עשיית כלי המשכן, מספרים חז"ל, שמשה רבנו נתקשה במלאכת המנורה ולא ידע כיצד לעשותה. הורה לו הקב"ה להשליך את הזהב שיועד למנורה אל תוך האש, והמנורה נוצרה מאליה.
במלאכת המשכן היו דברים רבים מורכבים וקשים לביצוע, ובכל-זאת לא מצאנו שמשה רבנו נתקשה בהם. מדוע אפוא נתקשה דווקא בעשיית המנורה?
השאלה מתעצמת לנוכח העובדה, שכאשר הקב"ה ציווה את משה על עשיית המנורה, אמר לו: "אשר אתה מראה בהר". מכאן למדנו שהקב"ה הראה למשה בהר-סיני את תבנית המנורה. אם-כן, מדוע לא ידע משה כיצד לעשותה?
למה בגשמיות?
עלינו לומר, שהקושי שנתקשה משה היה בעיקר בהיבט הרעיוני של המנורה. זהו קושי על עצם העובדה שחפצים גשמיים נעשים משכן לה'. מה הקשר בין חפצים גשמיים – כמו שולחן, ארון, מנורה, מזבח וכו' – לבין השראת השכינה? על כך תמה גם שלמה המלך באומרו: "הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, ואף כי הבית הזה?!".
לכאורה, משכן לקב"ה צריך לעשות באמצעות דברים רוחניים – לימוד תורה, תפילה בכוונה, רגשות של אהבת ה' ויראתו. כך מתקרבים לקב"ה ומשכינים אותו למטה. מה הקשר בין עצמים גשמיים לבין השראת השכינה; בין קדושה אלוקית ובין בית גשמי וחפצים גשמיים?
בכוח האין-סוף
זהו הקושי הכללי שבו נתקשה משה, והוא התמקד במיוחד במנורה. ייחודה של מנורת המשכן היה בכך, שהיא הייתה "עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". באמצעות המנורה האיר אור הקדושה לכל העולם כולו, והכול ראו שהשכינה שורה בישראל. זה מה שנתקשה משה – איך ייתכן שמנורת זהב תגלה את הקדושה האלוקית?
על כך השיבו הקב"ה, שאכן, דבר זה אינו אפשרי בכוחות אנושיים. זהו כוחו האין-סופי של הבורא, שלפניו אין שום מגבלות. כשהוא רוצה שדווקא מנורת זהב תגלה את קדושתו בעולם – כך נעשה.
הדבר מתבטא בכך שמשה נתבקש להשליך את הזהב לאש, והמנורה נוצרה מעצמה, בכוחו של הבורא – כי כל עניין המנורה והמשכן איננו דבר אנושי אלא אלוקי.
אש האהבה לה'
יש בכך הוראת-דרך נצחית גם בעבורנו. אמנם אין לנו בית-מקדש, אבל ליבו של כל יהודי הוא בבחינת 'משכן' לה'. יהודי צריך להשכין את הקב"ה בתוך ליבו ונפשו ובכל הדברים שעמם הוא בא במגע.
אומרת לנו התורה: לא די להשכין את הקב"ה בצדדים הרוחניים של החיים – בתורה, בתפילה, במצוות – אלא צריך שגם הצדדים הגשמיים של החיים יהיו משכן לה'. זו אכן משימה קשה ולכאורה בלתי-אפשרית, אבל כאשר נשליך את עצמנו לתוך אש האהבה לה', ייעשו הדברים מעצמם, בכוחו האין-סופי של הקב"ה – כשם שנעשתה המנורה מאליה בתוך האש.
