חנוכה הוא אחד החגים האהובים בישראל, אולם על משמעויותיו הפנימיות של החג מעטים נותנים את הדעת. כולם יודעים שחנוכה מציין את נצחון בני ישראל על היוונים, ובפרט את הנס שארע בבית המקדש: לאחר שהיוונים טימאו את כל השמנים, נתגלה פך שמן טהור קטן, שבאורח פלא הצליח להדליק את המנורה למשך שמונת הימים שנדרשו להפקת שמן חדש. אבל מה המשמעות העמוקה של המלחמה ביוון ושל נס פך השמן, וכיצד היא קשורה לחיינו היום, שנים רבות מאוחר יותר?
תיקון החשיבה המערבית
המלחמה בין היהודים והיוונים היתה בראש ובראשונה מלחמה רוחנית, 'מלחמת תרבות' בין שתי תפיסות עולם. בפרט, נסוב המאבק סביב שני אופני חשיבה – מחשבת התורה מול הפילוסופיה היוונית.
מנקודת מבט זו ניתן להבין מחדש את משמעות נס פך השמן. שמן הוא סמל מובהק לחכמה ביהדות, ואם כן דימוי היוונים המטמאים את שמני המקדש מסמל את האופן בו תרבות יוון 'העכירה' את החשיבה היהודית המקורית. תפיסת הפילוסופיה היוונית, לפיה הכל ניתן להסבר רציונלי והאלוקות אינה אלא 'אידאה', חלחלה ליהדות והחלישה את אמונתה בבורא עמו ניתן לקיים קשר אישי. פך השמן הקטן שנעלם מעיני היוונים מסמל לפיכך תמצית של חשיבה יהודית טהורה החסינה מהשפעת חכמת יוון. העובדה כי בדרך נס האיר פך השמן הרבה מעבר ליכולתו הנגלית רומזת, כי אף שמדובר בנקודת חכמה בודדה ניתן להרחיבה ולהפיק ממנה תובנות רבות.
משמעותו של נס חנוכה היא אם כן ההיזכרות בחכמה יהודית אבודה שכביכול נקברה תחת היכלות המחשבה המערבית. אך מה בעצם שלילי כל-כך בחשיבה המערבית שאנו מקדישים חג לנושא המלחמה נגדה? הרי המדע הניב פירות חשובים ביותר, מהגדלת הידע האנושי ועד פיתוחה של טכנולוגיה מאריכת חיים. ברם, לא בכך מסתכמת דמותו. לחשיבה המדעית יש גם תוצרי לואי שליליים ביותר, וסביבם נסוב המאבק בחכמת יוון.
בתמציתיות, הנזק העיקרי שגורם הרציונליזם המדעי הוא החלשת הצדדים הרוחניים באדם, שמטבעם אינם רציונליים. החלק הבלתי-רציונלי באדם נחלק לשניים: האחד הוא נמוך וקשור ביצרים החייתיים שבאדם, אולם השני הוא גבוה ותופס דברים הנשגבים מבינתו של השכל – אמיתות רוחניות שהן "למעלה מטעם ודעת" בלשון הקבלה – כשבפסגתם האמונה בבורא הנעלה מכל הגדרה ומושג. החשיבה הרציונלית מאפשרת לאדם להתעלות מעל יצריו הנמוכים, ועל כך היא מבורכת; אך אם הופכים אותה לעיקר היא פועלת להסתיר את צדו הרוחני של האדם ולעקר את אמונתו.
כך למשל המדע מיטיב להסביר את החוקיות הסיבתית לפיה מתנהג העולם, אך אינו נותן כל מענה לגבי משמעותם של הדברים. הוא מגלה סיבות ותוצאות, אך לא טעמים ותכליות. כאשר עיקר ההשכלה שאנו רוכשים היא מסוג זה, אנו מתרגלים לראות בעולם כמעין מכונה סתמית, ועצם היכולת שלנו לשאול שאלות רוחניות הולכת ומתנוונת. התוצאה היא חברת אנשים בעלי שכל מפותח ביותר, אך בעלי נתק פנימי בין שכלם לבין נשמתם.
שורש הבעיה אינו המדע עצמו, שלא נועד לספק הבנה רוחנית, אלא המעמד שהוא מקבל במסגרת התרבות המערבית כסוג החשיבה השליט. מסיבה זו, נצחון חכמת יוון אין פירושו ביטול המדע אלא שינוי מעמדו: הפיכתו לכלי שרת בידי השקפת עולם מלאה יותר, שלצד הרציונליות המטפחת את הצד הרוחני באדם ואת הקשר שלו עם בוראו.
שלוש קשתות
אחד מהדברים המייחדים את האמונה היהודית ביחס לחכמת יוון הוא האמונה כי דבר אינו מקרי, ולפיכך אם מאורע מסוים מתרחש בזמן מסוים קשר מהותי מוכרח לשרור בין השניים. במקרה שלנו, משמעות הדבר היא שחנוכה קשור באופן מהותי לחודש בו הוא התרחש, חדש כסלו.
אחד ממאפייניו של חדש כסלו הוא מזלו – הקַשָׁת או הקֶשֶׁת. היהדות כידוע אוסרת עיסוק באסטרולוגיה ככלי לניחוש העתיד. עם זאת, היא כן מכירה בכך שבאסטרולוגיה צפונה חכמה מסוימת, ושהתבוננות בסימנו של כל חודש מגלה איכויות רוחניות הקשורות בו. כל עוד זוכרים שסמלים אלו מוגבלים וחלקיים, ניתן להפיק מהם ידע רוחני. נתבונן כעת במספר משמעויות הגלומות במזל הקשת, ובקשר ביניהן לבין מלחמת היהדות בחכמת יוון.
א. קֶשֶׁת
ראשית כל, קשת הוא כמובן כלי נשק. מאפיינם היחודי של חצי הקשת, בניגוד לחרב, הוא שהם פועלים למרחק ושלא ניתן לכוונם. אפשר לומר שהקשת היא נשק של אמונה: יורים את החץ, וצריך לבטוח בה' שיביאו ליעדו. לכן דרשו חז"ל שקשת היא סמל לבקשות התפילה, שאף הן נזרקות לחלל האויר מבלי לדעת מתי ואם ייענו. תפילה נשענת על האמונה כי ההכרח הסיבתי של חוקי הטבע אינו מוחלט, וכי הקשר בין האדם לאלוקיו יכול לגבור עליו. תפילה היא איפוא הנצחון הראשון על המדע, הכפירה בתמונת העולם הדטרמיניסטית שהוא מייצר לפיה האדם הוא קרבן נסיבות חייו.
ב. קשת בענן
המשמעות השניה היא של הקשת בענן. הקשת בענן היא סמל הברית שכרת ה' עם נח (שלפי אחד החישובים נכרתה בראש חודש כסלו). סמל זה מעלה אותנו מעל דימוי המלחמה אל משהו רוחני יותר – קשר עם ה'. מראה הקשת מזכיר כי היקום אינו סתמי וחסר תכלית. חוזה בלתי-כתוב קושר את העולם עם משהו מעבר לו, ומובטח כי הוא לא יסתיים בכליון אלא תמיד תיוותר תקווה לשיפורו. דימוי הקשת מבטא אף הוא נצחון על המדע, המצייר את העולם כחסר פשר וכנידון לכליה.
ג. "דבר שהוא מוּקָש לי"
המשמעות השלישית והגבוהה ביותר חבויה בדרשת חז"ל על הפסוק "את קשתי נתתי בענן", לפיה 'קשתי' פירושו "דבר שהוא מוּקָשׁ לי" – משהו שניתן להקיש ולהסיק ממנו לגבי ה'. הקשת לפיכך היא גם סמל לה' עצמו: כשם שכל צבעי הקשת הם אור לבן אחד שהתפרט למספר גוונים, כך כל פרטי המציאות מקורם בה' והם רומזים אליו. מעבר לפניה אל ה' בתפילה, מעבר אפילו לאמונה כי הוא מנהיג את עולמו בצדק ובטוב, ישנה האמונה הוא נוכח בכל פרט בעולם באופן של השגחה פרטית. דבר זה הוא התיקון העמוק ביותר של המחשבה המדעית, הגורסת כי פרטי החיים הינם בחשבון אחרון חסרי משמעות.
* * *
המחשבה המערבית משגשגת ופורחת, וכמוה כאימפריה היוונית של פעם, בזמן שחכמת היהדות נדמית לעתים חיוורת לעומתה. נס פך השמן בא להזכיר לנו כי רב הנסתר על הגלוי, ושבכחה של היהדות להאיר תחומים רבים – אפילו את חכמת יוון עצמה.
