אתה זקן או בא בימים?
בפרשת השבוע חיי שרה מסופר "ואברהם זקן בא בימים" המדרש אומר "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה."
כידוע המילה קבלה היא מלשון מקביל כל דבר שישנו בעולם- אם הוא נברא, חוק בטבע או תכונה, יש לו הקבלה אלוקית רוחנית. גם זקנה יש לה הקבלה אלוקית רוחנית המשתקפת בחיי היום יום שלנו.
זקן, כמו שהתורה מביאה, הוא זה שקנה חכמה. החכמה האלוקית מאוחדת עימו בצורה גבוהה ביותר, עד שכאשר שואלים אותו מהו רצונו של ה' בדבר מסוים, הוא מיד עונה ללא שהיות מיותרות. או במילים אחרות הוא ניצל את כוחות נשמתו, הגיע לשלמות.
בא בימים היא דרגה אחרת בזקנה. בא בימים הוא אדם שניצל כל רגע מחייו לעשיית המצוות, להתחבר לבורא עולם ע"י עשיית רצונו בעולם הזה הגשמי. לא רק שהוא קיים מצוות כראוי ובהידור, אלא הוא לא פספס רגע אחד.
"הזקן" בעיקר מתעסק עם השלמות שלו עצמו וניצול כוחותיו האישיים. ואילו "בא בימים" מביא את סביבתו לשלמות, האלוקות מתגלה בכל פרט בה. החל מסביבתו הקרובה, המזלגות בבית וכלה בסביבתו הרחוקה, אנשים שהוא משפיע עליהם.
בכל אחד מהדרגות הנ"ל יש מעלה על חברו. הזקן מגיע לשלמות אישית אך "שוכח" את העולם. לעומתו "בא בימים" מפיץ אור לכל סביבתו אך "שוכח" את עצמו.
זו גדולתו של אברהם אבינו! שהיה "זקן בא בימים" הוא הצליח להגיע לשלמות בשני המישורים, גם שלמות אישית וגם להפיץ אור לסביבתו. אברהם אבינו נקרא אבינו משום שאת עבודתו הוא הוריש לכולנו. יש לנו גם את היכולת להיות זקנים באים בימים, וזהו ע"י קיום רצונו של ה', בפשטות ובתמימות.
