סדר ט"ו בשבט לפי הקבלה

במקורות מופיע ט"ו בשבט כראש השנה לאילנות. בתאריך זה מתחדש כוח הצמיחה באילנות המתעוררים בתרדמת החורף.

האהבה של עם ישראל לארץ ישראל הולידה במשך הדורות מנהגים שונים של אהבת הארץ. גם בט"ו בשבט התבטאה חיבת הארץ דרך אכילת פירות הארץ, ולימוד על הקשר שבין האדם לאילן.

סדר הסימנים, לפי שבעת המינים.

חיטה, שעורה, גפן, זית, תמר, ענבים, תאנה, רימון

 

חיטה:

נאכל מאפה או תבשיל עשוי מחיטה – נברך "ברוך… בורא מיני מזונות"

החיטה היא מאכל חשוב, היא הראשונה שמוזכרת בסדר של שבעת המינים, ממנה מפיקים לחם שהוא אולי המזון הכי בסיסי עבור האדם – והיחיד שיש לו ברכה מיוחדת בפני עצמו "המוציא לחם מן הארץ".

מבואר שחיטה היא מאכל שנותן דעת לאדם, מחזק ומזין את כוח המחשבה וההבנה. בחג השבועות, הוא החג שבו ניתנה תורה – הקריבו מנחה של לחם חיטה על המזבח, בהתאמה נפלאה ליום שבו ניתנה התורה, הדעת הרוחנית לעם ישראל.

בנפש האדם החיטה היא כנגד אור הנשמה, הניצוץ מאור האינסוף.

התבוננות אישית – באיזה מקרים שעוברים עלינו היינו רוצים להכניס יותר מחשבה, יותר דעת. למחשבה יש כוח לשנות את המציאות לטובה, נבחר מחשבות חיוביות שאנחנו רוצים שילוו אותנו ביומיום.

שעורה:

נאכל מאכל או משקה עשוי משעורה – נברך "שהכל נהיה בדברו"

שעורה היא מאכל פשוט, מאכל שמיועד לאכילה של בהמות.

בנפש האדם השעורה היא כנגד התכונות ה"בהמיות" – האינסטינקטים הבסיסיים להישרדות שבאדם, התענוג שבאכילה, אהבת המנוחה, הרדיפה אחרי עשירות וכבוד. מצד אחד אלו תכונות חשובות מאוד, בלעדיהן האדם היה אולי שוכח לאכול ומרעיב את עצמו בלי לשים לב. אבל התכונות האלו עלולים להוביל אותנו למקומות של רדיפה אחרי דימיונות כוזבים, דיכאון, דאגות.

השעורה נמנית שניה בשבעת המינים, אחרי החיטה. מכאן למדים שכדי שהתכונות ה"בהמיות" שלנו לא יזיקו אלא יממשו את המטרה האמיתית שלהן, צריך להקדים להן את החיטה – את הדעת הצלולה, את אור הנשמה.

התבוננות אישית – מתי במהלך היום מופיעות בעיקר התכונות ה"בהמיות" שלנו. איך היינו רוצים יותר לשלוט בהן ולהכניס בהן יותר מחשבה ויותר משמעות.

גפן:

נשתה יין או מיץ ענבים – נברך "… בורא פרי הגפן"

הגפן היא עוד פרי מיוחד שנתנה לו ברכה מיוחדת על המשקה מופק ממנו – יין או תירוש.

בנפש האדם הגפן מסמלת את מידת השמחה. השמחה קשורה בקשר חזק לתכונה של גילוי – התבטאות כלפי חוץ. כמו שרואים אצל מי שהוא שמח במיוחד שהוא מזמזם לעצמו שיר, מאיר פנים לאנשים, שמח להפגש ולדבר, צוחק בקול – הוא בהתגלות. ההפך ממי שעצוב שהוא מכונס בעצמו ולא מעוניין לפגוש אף אחד.

בתוך הענבים טמון היין, הוא מסתתר. בתהליך מיוחד מפיקים מהענבים את היין, ועכשיו מה שהיה מוסתר בענבים כעת מתגלה כלפי חוץ – בהתאמה נפלאה למידת השמחה, גם מי ששותה יין, ומתבשם, רוחו טובה עליו, ומתוך השמחה שהוא שרוי בה, הוא כעת בהתגלות ומסוגל לחשוף בעצמו בחופשיות רבדים ותכונות שאולי היה מנסה להסתיר במצב רוח רציני יותר.

התבוננות אישית – נסו לעשות פעולות של התגלות כדי לעורר את השמחה הפנימית. אפשר לשיר, לחייך למישהו, לצחוק, לגלות למישהו סיפור מדהים על עצמכם שלא גיליתם.

תאנה:

נאכל תאנה – נברך "… בורא פרי העץ"

התאנה מוזכרת בכתובים כלבוש הראשון שלבש האדם, בסמוך ואחרי האכילה מעץ הדעת 'טוב ורע'. לבושו של האדם הוא הצורה החיצונית שלו, הוא האופן שהוא בוחר בעצמו להתגלות אל הסביבה שלו. כל אדם בוחר את בגדיו בין היתר גם עקב תכונות הנפש שלו, "הלבוש מעיד על הלובש". בנוסף בסיטואציות שונות בחיים הוא יבחר ללבוש בגדים שונים.

תכונת הלבוש בנפש האדם מתבטאת בלבושי הנפש. במה הנפש "מתלבשת"? מחשבה דיבור ומעשה. במחשבות שהאדם חושב, בסגנון ותוכן הדיבור שלו, במעשים אותם הוא בוחר לעשות – כך האדם בעצם מבטא את הנפש שלו כלפי חוץ.

התבוננות אישית – חשבו על המחשבה-דיבור-מעשה שלכם כמלתחה של בגדים. נסו למיין את הבגדים ללבוש שמרומם ומעצים אתכם או לבוש שמבאס ומוריד אתכם. עכשיו נסו לחשוב אילו "בגדים חדשים" הייתם רוצים להכניס לחיים שלכם. אפשר להתחיל בדבר קטן – בחרו מחשבה טובה, מילה טובה ומעשה טוב והתחילו להכניס אותם ליום שלכם.

רימון:

נאכל רימון

הרימון הוא פרי ייחודי שמורכב מהמון גרגרים קטנים (ומתוקים). כל גרגר בפני עצמו, מופרד מחבריו, ומלא עסיס בפני עצמו. בכל גרגר זרעון קטן ממנו יכולה להתרחש גדילה עצומה.

גרגרי הרימון הנפרדים מסמלים בנפש האדם את המעשים והפעולות הטובות (והמתוקות) שאנחנו עושים מידי יום. כל פעולה חשובה ועומדת בפני עצמה, לכל פעולה טובה שאנחנו עושים יש את הגרעין ו"כוח הצומח" האישי שלה – שגם לאחר המעשה היא ממשיכה ומשפיעה הלאה, כשמפזרים אנרגיה חיובית היא לא נעלמת, היא רק ממשיכה להתגלגל בעוד אופנים של טוב.

התבוננות אישית – התבוננו במעשה טוב שעשיתם או שעשו עבורכם פעם, המשיכו להתבונן בתוצאות המעשה הטוב ואיך שהוא ממשיך להשפיע טוב הלאה.

זית:

נאכל זית

זית הוא פרי שבפני עצמו הוא מר. רק אחרי פעולה של כבישה ותיקון הוא ראוי לאכילה ומקבל טעם מלוח-חריף-מריר, תלוי בסוג ובאופן ההכנה. אם נרצה להפיק מהזית מאכל מתוק ומובחר יותר, נצטרך לכתוש אותו היטב, לסחוט ולסנן ואז נקבל שמן זית מתקתק, המובחר שבשמנים.

בנפש האדם הזית מסמל את התכונה של מרירות. לפעמים בחיים אנחנו צריכים לעבור דווקא אירועים "מרים" וקשים. ממש מרגישים שאנחנו תחת מכבש של כתישה, כמו הזית באמצע תהליך הפקת השמן. ברגעים כאלו חשוב להגביה את המחשבה ולהסתכל קדימה בראיה רחבה, לא להתעסק ב"למה זה קורה דווקא לי", לנסות להתרומם מהקושי ולהסתכל קדימה, להבין שאנחנו נמצאים כרגע בשלב ביניים שהוא הכרחי למטרת החיים האישית והכללית שלנו.

התבוננות אישית – נסו להפוך את המר למתוק. חשבו כיצד תוכלו להפוך את היום של חבר שלכם לשמח וטוב יותר, למתק את המרירות שיש לו.

תמר (דבש):

נאכל תמר

עץ התמר הוא אחד העצים שלהם יש את תקופת ההכנה הארוכה ביותר עד להבשלת הפרי – עד כדי לעשרות שנים של גידול העץ לפני שהוא מוכן להבשיל פירות ראויים למאכל! התמר מאופיין גם במתיקות המיוחדת שלו, עד שבתורה הוא נקרא "דבש".

בנפש האדם התמר מסמל את מידת ההתאמצות (יגיעה) והסבלנות. הוא מלמד אותנו איך ע"י התאמצות מרובה וארוכה זוכים ורואים פירות מתוקים.

התבוננות אישית – חישבו מתי נדרשה מכם התאמצות גדולה כדי להשיג משהו שמאוד רציתם. חשבו במה הייתם רוצים להשקיע יותר התאמצות, מקדו את המחשבה במטרה אחת טובה להשקיע בה.