יום ראשון: נר אחד, אור אחד, נס אחד
הנר הראשון מסמל את תחילת חג החנוכה, וכולל בתוכו את כל הנרות שאנו עתידים להדליק בשאר ימי החג – הרי עליו אנו מברכים ברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" עבור כל הנרות שנדליק.
כל הנרות מתכללים באור אחד, בנר אחד ראשון לכולם.
נתבונן בנקודת האור היחידה המרצדת לפנינו.
לאחדות יש כוח מיוחד, העולם שלנו הוא עולם יחיד ביקום, כל אדם הוא יחיד בעולם, אין דומה לו. ובכל אדם יש נקודה פנימית אחת פשוטה, שתמיד מאירה בו.
נקודת הנשמה, נקודת האור האחת והיחידה, חלק זעיר מהאינסוף האלוקי שנטע בנו בורא עולם, אותו אף חושך שבעולם לא יוכל לכבות.
בסיפור החנוכה, היוונים רצו להרחיק אותנו מנקודת האור הזו, לא היה להם אכפת אם נמשיך במנהגים ונימוסים יהודיים, אבל שלא נעשה אותם מתוך חיבור למשהו נעלה מאיתנו, שלא נתחבר לנקודת הנשמה.
החשמונאים בגבורתם ואצילות רוחם, לא נשמעו לקריאות היוונים להתנתק מרובד הנשמה שבהם, מנקודת האור – הם מסרו את כל כולם, את חייהם, כדי לשמור על האור היחיד שיש להם.
ברור היה להם שכאשר בורא עולם נתן לעמו מצוות רבות לביצוע בכך העניק לו אפשרויות רבות דרכן אנו יכולים להתקרב אליו, ולהתעלות מהמציאות המוגבלת של חיים בעולם הזה הגשמי.
כשהחשמונאים פעלו, ויצאו לקרב מתוך אחדות משותפת, הם הראו שכל מציאות העולם אינה קיימת עבורם ללא חיבור אמיתי לנשמתם, לבורא העולם, ולתורה שנתן. הם הראו שמאמינים הם במציאות האור הנסתרת יותר ממציאות החושך הנראה לעין. אז נעשה להם נס – מציאות חדשה מעבר להנהגת העולם הרגילה. מציאות האור הפנימית התגלתה החוצה וסילקה את החושך.
כך בכל יום בחנוכה ובמיוחד ביום הראשון, יש לנו את ההזדמנות לגלות את מציאות האור הנסתרת, להאיר את ה'חושך' הפרטי שלנו, ולראות ניסים.
מוסיפים באור:
חשבו על החיבור האישי שלכם עם נקודת אור הנשמה.
התבוננו אילו מקרים/מעשים מגבירים אצלכם את החיבור הפנימי, ואילו מרחיקים.
יום שני: מוסיף והולך ואור
הנר השני של חנוכה מסמן את תחילת עניין תוספת האור, כל יום מוסיפים נר אחד נוסף. ההוספה העקבית של נר לכל יום, מלמדת אותנו את העוצמה הקיימת בעשייה היומיומית שלנו.
אדם אינו יכול להעריך אפילו את החשיבות של פעולה אחת שעשה ובוודאי לא את החשיבות של פעולות רבות שביצע במשך חייו.
כאשר נר מתווסף לנר, האור מתעצם וגדל. מעשה טוב, מילה טובה, מחשבה טובה, אם כל יום נוסיף בפעולה טובה ניצור סביבנו מרחב של אור שמשפיע טוב לסביבתו ומקבל בחזרה את תולדות ההשפעה.
מוסיפים באור:
הכינו לכם רשימה לכל יום מימי החנוכה. רשמו היום מעשה טוב שאתם מתכננים לבצע מחר. מחר רשמו מעשה טוב אחר חדש, בצעו אותו ביום שאחריו, וכן הלאה.
יום שלישי: אור השלום
הנר השלישי קשור לעניין השלום. בנר אחד אין עם מי לעשות שלום. בנר שני יש ריבוי ראשון – 2 דעות – מחלוקת, יבוא השלישי וישכין שלום בין השניים.
כאשר יש מחלוקת בין בני זוג אך הם 'מסתדרים' זה רמה נמוכה של שלום – יותר כמו הפסקת אש. אך כאשר המריבה היא חזקה עד כמעט פירוד מוחלט, ומצליחים לגשר על הפער שנוצר, וליצור חיבור פנימי ואהבה – הכוח של המחלוקת פתאום הופך לכוח של קירוב חזק מאוד, החושך הופך בעצמו לאור – וזה עיקר עניין השלום.
גם בתוך האדם יש כוחות סותרים ומנגדים, זה מתבטא בטרדות, לבטים וקושי בקבלת החלטות מקדמות. בהירות המחשבה שמגשרת בין המחשבות והרצונות השונים היא כוח השלום הפנימי שבאדם.
נתבונן במחשבות שמלוות אותנו, וננסה לאתר מחשבות של צד ימין – הרצון להיות אדם טוב, מחובר לתכלית, מחובר לבורא, עושה חסד – ושל צד שמאל – ההתעסקות עם העצמי, האגו, שיהיה לי כסף, אוכל טוב, שיכבדו ויעריכו אותי.
ועכשיו נשכין שלום ביניהם – נחבר את הרצונות של צד שמאל לימין – ניקח את כוח המחשבה על עצמי, ונחבר אותו לתכלית של עשיית טוב בעולם – אם הצלחנו, הפכנו חושך לאור. האופן הממשי והפשוט ביותר לחבר את ימין ושמאל הוא ע"י נתינת צדקה. בכסף אותו טרחנו ע"י רצונות מסוג שמאל להשיג, אנחנו לוקחים ונותנים אותו למטרה הנעלית בעינינו, כך יצאנו הפכנו מחשבה של שמאל לימין.
מוסיפים באור:
אפשר לקחת כמה דקות ולחשוב למי אני יכול לעשות טוב עכשיו. חשבו על חבר/ה שהייתם רוצים לרומם את רוחו. אפשר להזמין אותו להדלקת נרות אצלכם, או להרים טלפון לשיחה חיובית ומעודדת.
יום רביעי: חוזרים אל האור, רואים את האור
הנר הרביעי של חנוכה קשור לדמותו של ראובן – ולחוש הראיה (ראובן אותיות ראו-בן, ראיית הבן).
מהתבוננות מסיפורו של ראובן אנו מגלים שהוא למעשה בעל התשובה היהודי הראשון בתורה. כשהאחים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ראובן שלא היה באזור, היה עסוק באותו זמן ממש במנהג היומי שלו של לבישת שק ותענית.
אבל איך הסיפור של ראובן קשור לחנוכה?
חנוכה הוא החג היחיד שמתקיים בעיצומם של ימי החורף הארוכים, בו הלילה ארוך מהיום, החושך גובר. באמצע החורף הקר והחשוך מגיע חג שכולו אור וחמימות.
זה בדיוק העניין של לחזור בתשובה.
המושג של חזרה בתשובה היה קיים עוד הרבה לפני סמינרים של ערכים והידברות, אין הכוונה להפוך אדם לא דתי לדתי אלא יש כאן נקודה עמוקה יותר שאם נבין ונתפוס אותה נוכל להיות מחוברים יותר לעצמנו.
אומרים לחזור בתשובה, תשובה אין הכוונה "תשובה לשאלה" אלא מלשון לשוב – לשוב אל הבית, לשוב כי התרחקתי משורש הנשמה שלי, כי ההתנהגות שלי הרחיקה אותי ממי שאני באמת, ומאיפה שנכון וטוב לי להיות.
אומרים שאדם שחזר בתשובה הוא כמו בריה חדשה, הוא אינו אותו אדם שעשה את אותו מעשה, ולכן כתוב בהלכה לא להזכיר לו את המעשים הקודמים שלו.
זה כוח מדהים, זה האפשרות שניתנה לנו מעצם הבריאה להתחדש, וזה הזדמנות שמוגשת לנו בכל יום מחדש.
וזה חנוכה – גם אם אני נמצא במקום של חושך, ההיפך הגמור מהאור שמאיר בפנימיותי, וגם אם האור שלי הוא פצפון, אני תמיד יכול לשוב אל מקור האור. הוא תמיד קיים וישנו, ועל ידו אני יכול להרחיק ולגרש הרבה הרבה מהחושך.
אמרנו ששמו של ראובן, בעל התשובה הזה, שכנראה מאוד מחובר לעצמו ולבוראו, קשור גם לעניין הראיה. כדי להתחדש בכוח התשובה אני צריך להיות בעל ראיה מאוד בהירה, ראיה של המצב שלי כפי שהוא כעת, הטוב והלא טוב שבי, ושל איך הייתי רוצה להיות.
לכבוד נר רביעי – נאפשר לעצמנו להתחדש – נחשוב על מצבנו כעת והיכן היינו רוצים להיות בחנוכה הבא.
מוסיפים באור:
לכבוד חוש הראיה, נבחר תמונה או נצייר ציור שמשקף הכי נכון את המקום הטוב בו היינו רוצים להיות, את ההתחדשות הפרטית שלנו. התבוננו למה בחרתם דווקא את התמונה/ציור הזה.
יום חמישי: אור השמחה
הנר החמישי של חנוכה קשור במיוחד לעניין השמחה. זה היום הראשון בו הנרות הדולקים רבים יותר מהנרות הכבויים, סוף סוף אפשר לראות במחודש את התגברות האור על החושך. זהו גם יום מיוחד בו נהוג בקהילות החסידים לערוך ערב משותף של שמחה מיוחדת, עם חברים ומשפחה, וכמובן עם מאכלי חנוכה השמנוניים והטעימים.
הנר החמישי קשור גם לדמותו של שמעון, ולחוש השמיעה (שמע-ון). השמיעה גם היא קשורה לשמחה, ניגון שמח יכול לרומם אדם שנמצא במצב רוח ירוד. היכל הניגון הוא נעלה מאוד, ובשל המעלה המיוחדת שלנו הוא נוגע מאוד עמוק ברובד מאוד רוחני בתוכנו.
הניגון פורט לנו על מיתרי הנפש ומניע את גופנו, כאילו באופן לא רצוני. כמו להבת הנר המרצדת, כמו התנועה התמידית של אדם שעומד בתפילה, רוצה כמו הלהבה להתחבר לשורש הנעלה שלו.
בגלל כוחו המיוחד של הניגון ידוע שחשוב להאזין לניגונים שפועלים עלינו באופן חיובי, ולהתרחק מניגונים או שירים שמדכאים וגורמים נפילת רוח. בפרט מומלץ להאזין לניגונים חסידיים אותם הלחינו אנשי הרוח הגדולים של העם שלנו, ניגון שנולד לא מתוך חכמת הלחן והמוסיקה אלא מתוך חיבור זך ונקי לעצם הנשמה.
מוסיפים באור:
לכבוד חוש השמיעה, האזינו לשיר/ניגון שמעורר בכם שמחה, שמרומם אתכם. הנרות רוקדים, אפשר לגם לרקוד איתם.
יום שישי: אור המזל
הנר השישי של חנוכה קשור לדמותו של גד. מכל שבטי ישראל גד כנראה היה הכי בר מזל, כי שמו מעיד עליו – גד פירושו המילולי "מזל טוב".
ידוע מאמר חז"ל "אין מזל לישראל", הפירוש הפשוט, שעם ישראל לא פועלים או מושפעים מתנועת הכוכבים והמזלות. אך יש פירוש פנימי שהמזל של ישראל הוא ממקום נעלה מאוד אצל הבורא שנקרא 'אין', מקום נעלה כל-כך שעבורנו הוא אינו בר השגה כלל, ולכן בשבילנו הוא 'אין' – 'אינו' ידוע ומושג.
כתוב בתהילים, "מ'אין' יבוא עזרי", מאותו מקום נעלה מגיע העזר והסיוע, המזל של ישראל נמצא למעשה אצל הבורא בעצמו, ולא נתון להנהגת מלאכים או כוכבים.
הנר השישי חל תמיד בראש חודש, מה שמוסיף לו רובד נוסף של זמן מסוגל ובר-מזל באופן מיוחד.
מוסיפים באור:
חשבו על מעשה טוב שתמיד רציתם לעשות אך הרגשתם שזה 'גדול עליכם'. הרגישו שהכוח בידכם, השתמשו במזל המיוחד של היום כדי לבקש הצלחה במעשי ידיכם.
יום שביעי: מחושך לאור
הנר השביעי קשור במיוחד לדמותו של אפרים, שעל שמו נאמר הפסוק "הפרני אלוקים בארץ עניי" – כלומר, גם כשהייתי במקום חשוך וקשה 'ארץ עניי', בורא העולם שלח לי דווקא שם שפע של טוב "הפרני" נתן לי פירות-פוריות.
לא פעם אנחנו מתמודדים במצבים שלכל הדעות נראים לנו קשים. לא מתקבל על הדעת שיכול לצמוח מהמצב שלי איזה טוב.
אך צריך תמיד לזכור, ובמיוחד החנוכה, שאמנם אין אנו יכולים לשנות את המציאות החיצונית, לפעמים החושך הוא חושך, ולא רואים את האור שבו. אך כן יש לנו את החירות האישית שלנו אם לחיות את חיינו באור של שמחה או לטבוע בחושך הייאוש, הפחד והדיכאון.
"בכל דבר בעולמנו מעורבים טוב ורע ועל האדם לבחור מה להדגיש, במה להתבונן ובמה להתעניין. כי בחיי כל אחד ואחת יש שתי דרכים: לראות את הטוב הסובב אותו או [להיפך] וכו'.
חכמינו ז"ל מצביעים על עובדה מאלפת, כי אדם הראשון עוד בהיותו בגן עדן התאונן על מצבו ונחשב 'כפוי טובה'. לעומת זה, יהודים ששהו במחנות ההסגר של הנאצים יימח שמם ובתקופה האיומה ביותר, ישמרנו השם – בירכו את ברכות השחר והודו בכל יום לבורא העולם ומנהיגו.
צורת חיי האדם – אם יהיו חיים מלאי שביעות רצון ותוכן או להיפך – תלויים במידה גדולה ברצונו של האדם והוא מושל בצורת הראייה של עיני שכלו, האם להביט לצד ימין או לצד שמאל" (מהספר מה שלמדתי מהרבי)
מוסיפים באור:
חשבו על מקרה שהיה לכם או למישהו שאתם מכירים שדווקא מתוך הקושי צמחה טובה מיוחדת. הודו על הקושי ועל הטוב בחייכם.
יום שמיני: שלמות האור
הנר השמיני קשור במיוחד לעניין השלמות. שמונת הנרות דולקים, כעת נשלמת העבודה של חנוכה.
מעבר לכך ידוע ההבדל שבין המספר שבע לשמונה, כאשר המספר שבע קשור להנהגת העולם הרגילה – שבע ימים בשבוע, שבע צלילים באוקטבה, וכו'. העולם הזה הגשמי פועל סביב המספר שבע. המספר שמונה לעומתו, מראה על הנהגת העולם מעבר לחוקי הטבע המוכרים, התגלות הנס – התרחשות על-טבעית – קשורה במיוחד לספרה שמונה.
ימי החנוכה הם שמונה, חג החנוכה נקבע לזכר הנס, נס פך השמן, נס נצחון החשמונאים על היוונים. אנו מברכים בכל יום "על הניסים ועל הנפלאות… שעשית לאבותינו ולנו", ההנהגה הניסית אינה חד-פעמית, בכל יום בתפילה אנחנו מודים "על ניסך שבכל יום עימנו". רק צריך להתבונן ולהכיר את הניסים הקטנים (והגדולים) שקורים לנו בכל יום.
פירוש המילה נס היא גם דגל, הנס גורם לנו להסתכל כלפי מעלה, להתבונן מי באמת מנהיג את העולם, ואיך אני יכול להתחבר אליו, ואל התוכנית הכללית שלו בבריאת העולם.
מוסיפים באור:
חשבו על נס שקרה לכם, חשבו על התחושות שליווי אתכם לפני ואחרי הנס, (דאגה, ביטחון, התחדשות, פחד, ענווה, שמחה, מתח, התרגשות, הודיה, אהבה).
שתפו את הסיפור עם חברים.
