האגדה מספרת על אדם שהגיע אל עולם האמת לאחר שנפטר, והמלאך שפגש אותו בשמיים, ביקש להציג לו סרט בו ראה את כל חייו רצים מול עיניו בצורה מוחשית ומדויקת. הוא ראה את העליות הגדולות של חייו, ההצלחות ורגעי האושר המסחרר; אך יחד עם זאת הוא ראה גם את הקשיים והניסיונות שעבר, את רגעי השבר שחווה, בהם נראה היה לו כי הכל אבוד.
כשהביט בסרט חייו הבחין בעקבות של שני זוגות רגליים שפסעו לאורך הסרט כולו זה לצד זה, אולם לפתע נעלמו העקבות של אחד הזוגות ורק זוג רגליים בודד צעד בסרט.
שאל האיש את המלאך מיהם אותם שני זוגות הרגליים שפוסעות בסרט חייו. "אלו הם עקבות הרגליים שלך, בהן צעדת את כל חייך ועקבות הצעדים שעשה איתך הבורא, כשצעד יחד עימך על כל צעד ושעל במהלך חייך", השיב לו המלאך. "אם כן מדוע בקטעים מסוימים נעלם אחד מזוגות הרגליים?" שאל. השיב לו המלאך בחיוך: "אלו הם השלבים בחייך בהם היית בירידות הגדולות ביותר. שם לא יכולת לצעוד בעצמך והבורא נאלץ להרים אותך על כתפיו ולשאת אותך בעצמו".
כל חיינו מודרכים על-ידי הבורא. הוא מוביל אותנו בעליות – וגם בירידות. לפעמים אנו חשים כי חיינו נמצאים בירידה גדולה כל כך, עד שאנו סבורים כביכול זהו הדבר הרע ביותר שמתרחש. אולם גם כשנדמה לנו כי חיינו הולכים במדרון תלול ואירועים שונים המתרחשים מביאים אותנו להרגשת חוסר אונים ואיבוד שמחת החיים, הרי ברור שאת מסלול חיינו מצעיד הא-ל בתרחיש מופלא מאיתנו וגם הירידות בחיינו הינם לטובתנו האמיתית, כחלק מתוכניתו של הבורא.
תשאלו, למרות ההסברים היפים, כיצד ניתן לומר על אותם רגעים בחיינו בהם אנו חשים בירידה של אובדן ושיברון לב, שהם טוב?
אולם, כשעל חיינו משתלטת תחושה זו, אנו עדים לחצי התמונה בלבד. את החצי השני רואה רק הבורא, שיודע מה טוב לנו באמת. וגם כשנעלמת מאיתנו הכוונה הנסתרה, עלינו להבין כי ראייתנו המוגבלת היא זו שגורמת לנו לראות את הדברים בצורה שלילית.
אם היה בכוחנו לראות את התמונה כולה – ברור שהיינו מבינים את הכוונה הנסתרה וכיצד הכול נעשה לטוב אבסולוטי של חיינו.
לפעמים מתגלית לנו כוונתו של הבורא זמן מה לאחר מכן. ואז, אנו מבינים כי אותו זמן בו סבבה את חיינו אותה תחושה בלתי רצויה, היה למעשה מקפצה כדי להגיע למקום טוב יותר. בפעמים אחרות נדרשת מאיתנו ההבנה כי למולנו נפרסת חצי יריעה בלבד – מעין חריץ קטן בו אנו מביטים ורואים רק מעט מהתוכנית הכללית של הבורא, בה הוא מנתב את העולם כולו לטוב האמיתי.
נכון שישנם מצבים בהם אנו נמצאים בירידה – אף אחד לא סבור כי המושג של דיכדוך לא קיים עוד. אולם גם בשעת הירידה עצמה, לא משתנית הכוונה הפנימית של התהליך – והכוונה בכל ירידה היא כדי להגיע לאחריה לעליה גדולה יותר. בשפת החסידות מוגדר תהליך זה כ"ירידה לצורך עליה".
כמו בקפיצה למרחקים, שקודם הקפיצה לוקח האדם פסיעה אחורנית כדי לתפוס כוח ולקפוץ לרחוק יותר; אמנם האדם צעד כעת אחורנית, אבל הוא עשה זאת כדי שבאמצעות הצעידה אחורנית יוכל להגיע למקום רחוק יותר מהמקום בו עמד קודם.
כך גם בחיים בעולמו של הבורא. לפעמים אנו מוצאים עצמנו בירידה, אולם ירידה זו מתרחשת כדי שנצבור ממנה תנופה ונגיע גבוה
