בחסידות חב"ד מבוארות חלק מהמצוות עם רעיונות והסברים פנימיים:
חז"ל למדונו "אין התינוק יודע לקרוא אבא עד שיטעם טעם דגן" טעם הפת נותן לתינוק את הדעה לקרוא לאביו (כפי שרואים במוחש). בדומה גם לאבינו שבשמים. על ידי שיהודי טועם טעם דגן הינו מצה בפסח יודע הוא לקרוא אבא לאבינו שבשמים, כל השנה.
אכילת מצה שאין בה כל טעם (מלוח מתוק וכו') שייכת למצוות האמונה שאף היא למעלה מטעם ודעת.
זה גם פירוש הפסוק: "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" שהיהודים הלכו אחרי הקב"ה למדבר באמונה בלבד למעלה מטעם ודעת.הם יצאו עם טפם נשיהם וזקניהם למדבר ארץ לא זרועה ללא מים ומזון עם מעט מצות.
והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור ובכל שנה ושנה נמשך אותו האור שהיה אז וגם אנו יוצאים בימים אלו מכל המייצרים והגבולות ומתוך שמחה וטוב לבב עדי כיום היעוד: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.
