בכתבי הקבלה נתפסו הספירות, באופן גרפי, כמונחות לאורך שלושה צירים אנכיים מקבילים:
בקבלה הצירים האנכיים, לאורכם ממוקומות הספירות, מכונים "קוים", ולפיכך יש קו ימין, קו שמאל וקו אמצעי (המכונה גם "הבריח התיכון"). כל קו מייצג אופן שונה של השפעה אלוקית בתוך הבריאה. על פי הביטוי המופיע בהקדמת תיקוני הזהר, הקוים מתוארים כארוך, קצר ובינוני ("חד אריך, חד קציר, וחד בינוני"). הקו השמאלי קצר יחסית בהשוואה לקו הימני, בעוד הקו האמצעי פועל ככוח ממזג ומאזן ביניהם, ומכאן התיאור שלו כבינוני. התארים "קצר" ו"ארוך", לקוי השמאל והימין, נותנים דימוי ויזואלי לכח המגביל (המקצר, כביכול) הטבוע בספירות שלאורך הקו השמאלי, ולכח ההתפשטות (אריכות, כביכול) הטבוע בספירות שלאורך הקו הימני. ובלשון מובנת יותר, הקו הארוך-הימני מייצג את המדות של ארך אפיים וסלחנות, בניגוד לקו הקצר-השמאלי הנוטה לתכונות של קוצר אפיים וקוצר רוח, להיטות ודין תקיף. הקו האמצעי מספק התכללות ואיזון בין השניים.
תצורה ויזואלית זו של הספירות מכונה בשמות שונים בספרות הקבלית: יש והיא מכונה סולם, או עץ-אילן, ולעתים היא מתוארת כפרצוף הכחות האלקיים. לפי התואר האחרון, תצורת הספירות רומזת לא רק לדמות הפיזית של האדם, אלא גם לדמותו הנפשית/רוחנית, כפי שזו נוצרה בצלמו ובדמותו של הבורא יתברך: "ויאמר אלהים: נעשה אדם בצלמנו כדמותנו". כך, כל ספירה – בהתבסס על מקומה בתצורה הזאת – מקבילה לאיבר או חלק באנטומיה האנושית.
יחסי הגומלין בין הספירות השונות מתוארות בעזרת רשת של ערוצים מקשרים, הנותנים דימוי גרפי לזרימת האנרגיה האלוקית בתוך הבריאה. החלוקה הבסיסית ביותר העולה מיחסי הגומלין שבין הספירות, היא של שלוש תת-קבוצות בסיסיות, כשבכל תת-קבוצה משתקפת דינמיקה משותפת לכל הספירות הכלולות בה:
· ספירות השכל ("מושכל"): חכמה, בינה, דעת
· ספירות הרגש ("מורגש"): חסד, גבורה, תפארת
· ספירות ההתנהגות או המעשה ("מוטבע"): נצח, הוד, יסוד
נשים לב, שחלוקה זו מקיפה רק 9 מתוך 11 הספירות המופיעות בתרשים שלעיל. הספירה הראשונה, ספירת הכתר, מייצגת את העל-מודע (מה שמעל ההגיון והשכל, ובלשון החסידות "למעלה מטעם ודעת"), ובמובן מסוים ניתן לראותה כהשתקפות מממד גבוה יותר. את הספירה האחרונה, מלכות, אפשר לראות כתוספת לתת-הקבוצה האחרונה, או כישות עצמאית המקבלת את כל האנרגיות מן הספירות שמעליה.
