fbpx

כוח הצמיחה – סיפור אישי מהרב שאול לייטר

עומדים אנו בכניסה לחודש שבט, שבו נחגוג את ראש-השנה לאילנות (השנה ביום שני 10.2) המסורת היהודית מלמדת אותנו שגם בחושך החורף בו אנו שקועים עמוק – ישנה מתחת לפני השטח פריחה והתחדשות!

במהלך חודש שבט, לאחר תנומת החורף של העצים, מתחיל הזרע לנבוט מחדש ומחיה אותם לפריחה והתחדשות. ברמה הפנימית אפשר לראות את אותה פריחה גם בתוכנו, בהתחלות קטנות של לידה מחדש והתחדשות.

לפעמים הניצן יפרח בתוכנו ולפעמים מחוץ.

בשנת 1975 בעודי בתחילת המסע שלי ליהדות, זמן קצר אחרי סיום הלימודים במכללה ואני בן 23. כמה מחבריי המליצו לי לדחות לזמן מה את החיפוש אחר עבודה חדשה, ובמקום זאת המליצו שאלך לתקופת ניסיון ללמוד בישיבה. קיבלתי את הצעתם שנראתה כמעניינת, אבל לא מאד עורר בי השראה.. הראש שלי נמשך יותר "לעולם" וחיפשתי מאד להגיע למימוש היכולות שלי, להרגיש מיצוי טוב, ולמצוא את ייעודי בחיים.

בזמן שהותי בישיבה 'ספרתי את הרגעים' עד שתיגמר תקופת הניסיון.. ואז ביום בהיר, נרשם לישיבה "משה" . משה היה בן 45 – בהחלט מבוגר ביחס אליי.. ומה שעשה ברוב שעות היום, היה להאבק באותיות בעברית ולהזיע במאמץ רב כדי להבין וללמוד – שעות רבות אחרי שכולם כבר עזבו את ספסל הלימודים. הייתי צופה בו הרבה, משהו משך אותי מאד להכיר את העולם ממנו הוא הגיע.

חייו שלפני הגעתו לישיבה היו דומים מאד לחלומי העכשווי.נדמה היה לי שמשה חי חיים חופשיים אמיתיים. משה היה עובד בקבוצת תיאטרון שהיתה חלק מהתרבות החופשית המתפשטת. תיאטרון זה התנגד לתרבות המערבית המקובלת והיה פרובוקטיבי מאד. לאחר הופעות הרחוב במשך היום, היו הוא ושאר החבורה, מעבירים את הלילות בדיונים סוערים עם רעיונות "כבירים" בנושאי הרוח- אומנות שירה ותרבות, כשמכוונים איך לשנות את העולם.

ערב אחד, ישבנו כמה חברים סביב משה, והקשבנו בשקיקה לסיפוריו הרבים. לפתע שלף מכיסו צרור מפתחות גדול. היו אלה מפתחות לדירות שונות, הוא וחבריו- חברי הקומונה האדירה הזו- היו יכולים להיכנס ולגור בדירה שחפצה ליבם..

* * *

בעודי מקשיב, הרגשתי את המחנק בגרון. "מדוע ויתרת על הכל?" שאלתי אותו. "האם עזבת חיים משוחררים ואדירים, רק כדי לשבת וללמוד אותיות א-ב ?" התקשיתי להבין את ההיגיון.

"משהו היה חסר" הוא אמר. "הייתי ריק. אומנם עשינו, פעלנו, ולא השתעממנו לרגע. אבל משהו היה ריק בפנים. התוכן של הדברים – יהיה חלול. " 

בשלושה משפטים קצרים, שמעתי את הכנות שלו. אמת שחלחלה בי והייתה כהבזק אור. הרגשתי שזו הודעת אסמס ישירה מהקדוש ברוך הוא. 

החורף נגמר. הזרע נובט מחדש. "תקופת הניסיון" בישיבה נגמרה. עמדו בפניי שתי אפשרויות – להמשיך בין כותלי הישיבה או לצאת אל העולם.

בזכות אותה "הודעת אסמס" והארה שזכיתי לה, בחרתי להישאר. השקעתי את זמני והתמלאתי בידע תורני.

ה-כמה שבועות בודדים – הפכו לשנים, 

ויכולתי לקום ולהמשיך בדרכי. כמעט והייתי ממשיך את חיי עוד עשרות שנים ללא היהדות, עד שיום אחד אולי הייתי מוצא. 

החורף פונה לאביב, והקדוש ברוך הוא מדבר לכל אחד מאיתנו. קחו את ההזדמנות בידיים, ושנו את העולם. הפכו את העולם.

שלכם, הרב שאול לייטר, מרכז אסנט צפת.

פעילויות ממולצות

סגירת תפריט
×

עגלת קניות

דילוג לתוכן