ואתה תצוה (שמות כז,כ)
פרשתנו היא הפרשה היחידה בתורה (מאז לידת משה ועד ספר דברים, שנאמר מפי משה) – ששמו של משה רבנו אינו מופיע בה.
על כך ניתנו שני טעמים:
א) רמז להסתלקותו של משה, בז' באדר (ראשון), החל בסמיכות לקריאת הפרשה;
ב) הדבר נועד לקיים את בקשת משה "מחני-נא מספרך"~, שנאמרה לאחר שעם-ישראל חטא בעגל והקב"ה לא רצה לסלוח לו. אמנם אחר-כך מחל הקב"ה לעם-ישראל, אך קללת חכם אפילו כשהיא על-תנאי ולא נתקיים התנאי – מתקיימת, ולכן נמחק שמו של משה מפרשה אחת בתורה.
הטעם השני מעורר תמיהה: הלוא חטא העגל מתואר בפרשת הבאה, כי-תשא, ומדוע נמחק שמו של משה מפרשה שמופיעה קודם לכן; ובפרט שעל-פי דעות רבות, פרשה זו לא רק נכתבה לפני תיאור חטא העגל אלא גם נאמרה בפועל לפני החטא!?
גובר המזל
גם הטעם הראשון, הקושר זאת למיתת משה, אינו מובן, שהרי בז' ב משה לא רק מת אלא גם נולד, ועל כך נאמר: "כדאי הוא יום הלידה שתכפר על המיתה". אם-כן, דווקא שבוע זה מבליט את כוחו (לידתו) של משה!
דבר זה בא לידי ביטוי גם בסיפור המדרש על גזירת המן. הוא בחר בחודש , בהנחה שבחודש זה נחלש מזלם של ישראל, מאחר שבו מת משה רבנו. אבל הוא לא ידע שבחודש זה משה רבנו גם נולד, ולכן זהו חודש שבו דווקא גובר ומתחזק מזלם של ישראל. ואם-כן, מדוע נמחק שמו של משה דווקא בשבת הסמוכה ליום לידתו?
מסירות-נפש
הדבר יובן על-פי משמעותה הפנימית של מחיקת שמו של משה מהפרשה. דבר זה אינו מבטא חולשה חלילה של משה רבנו, אלא דווקא את כוחו וגדולתו. פרשה זו משקפת את מהותו העצמותית של משה, שלמעלה גם משמו. לכן היא נפתחת במילים "ואתה תצווה" – פנייה בלשון נוכח, המכוונת לעצם המהות.
וכך הדבר גם בפשטות: מחיקת שמו של משה באה דווקא מחמת גדולתו. אף שהתורה נקראת על שמו והוא קיבלה מאת הקב"ה בהר-סיני, היה מוכן לוותר על כל זה ובלבד שלא ייפגע עם-ישראל. מסירות-נפשו למען עם-ישראל – שלמעלה גם משמו שבתורה – היא-היא מהותו האמיתית של משה רבנו, ואותה מדגישה התורה בסמוך ליום לידתו.
יהודים כשמן זית
זהו גם הקשר לתוכנה של פרשת תצווה. הפרשה מצווה: "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור". שמן זה רומז למעלה הגדולה שמגיעים אליה על-ידי מסירות-נפש, כשם שמשיגים את השמן הזך דווקא על-ידי 'כתית'.
וכך, דווקא על-ידי מסירות-נפשו של משה רבנו באה לידי ביטוי ההתקשרות הפנימית והמהותית בינו ובין עם-ישראל, עד שהעובדה שנולד בחודשהופכת את כל החודש לחודש שבו גובר מזלם של ישראל, ועד שבזכותה התהפכה גזירת המן ונעשה חג הפורים.