בתי הכנסת בצפת העתיקה

כל הליכה בסמטאות האבן של צפת מעוררת משהו; התחושות משתנות מאדם לאדם, מביקור לביקור, ומיום ליום. בתי הכנסת שמקבלים את פנינו כמעט מעבר לכל פינה הם אולי רק חלק מאותה השפעה שיש לעיר, אך הם חלק בלתי מבוטל. כל בית כנסת נושא בחובו סוד גדול, ולא, לא רק באגדות שממלאות את דמיונות התושבים (בואו נודה, הם בעיקר ממלאים את ראשם של מדריכי הטיולים), אלא בהיסטוריה שמתחבאת מאחורי כל חרך, בסיפורים ומאורעות שחלפו מול קירות שנשארו אולי שותקים, אך לא אילמים. כל בית כנסת כזה מוסר עדות שמהדהדת בלבבות המבקרים, וגם בלבבם של אלו שממשיכים להחיות את אותם מבנים עתיקים בתפילות, תקוות, ובקשות חיות מתמיד

חצר בית כנסת בצפת
חצר בית כנסת בצפת

בית הכנסת האר"י הספרדי

נתחיל את המסע שלנו עם שניים מהמפורסמים ביותר, האחד, באופן לא רגיל, נמצא במורדות העיר העתיקה, ממש מעל בית העלמין. בית כנסת האר"י הספרדי הוא כנראה העתיק ביותר בצפת, ועדויות על קיומו מגיעות כבר מהמאה ה-14. לפני שמו הנוכחי נקרא על שם אליהו הנביא, שעל פי האגדה התגלה להאר"י הקדוש בכוך (שקיים עדיין) בכניסה לבית הכנסת ולימד אותו את רזי תורת הקבלה. שמו הוחלף במאה ה-17, בעקבות האמונה כי היה זה מקום תלמודו ותפילתו של האר"י הקדוש, הנוף להרי מירון ומקום קבורתו של רבי שמעון בר יוחאי כנראה סיבות לבחירתו זו.

בית הכנסת האר"י האשכנזי

בית הכנסת האר"י האשכנזי
בית הכנסת האר"י האשכנזי

כמו רוב מבני צפת, גם בית הכנסת הזה נהרס ברעידות האדמה הגדולות של 1759 ו1837, אולם דבר אחד שלא נהרס הינה באר המים החיים שמצויה לה ליד בימת העץ המוגבהת

בית הכנסת השני אשר נושא את שמו של המקובל הגדול הינו האר"י האשכנזי, והסיבה לשם זה היא האמונה ששם היה השדה בו היו האר"י ותלמידיו יוצאים לקבל את פני השבת; וכן מוצב שלט אבן בכניסה ובו כתוב "חקל תפוחין קדישין" (שדה התפוחים הקדושים). על אותו שלט אבן מצויינת גם שנת הקמתו – 1578, אולם אין לנו עדויות על קיומו עד תחילת המאה ה19, כאשר חסידים מציינים את מקום תפילתם כמקום ליד זה "שייסד האר"י". למרות שנאמר לנו שקירו הדרומי שרד, כנראה, את הרעש הגדול, בית הכנסת נבנה שוב ב1857, ומאז עומד על תילו. אחד מבתי הכנסת המרשימים של צפת, את פניכם יקבל ארון קודש גבוה, עשוי מעץ, ומעוטר בהרבה סמלים יהודיים, צמחים, וחיות.

בסמטה לא רחוקה מהאר"י האשכנזי, נמצא עוד שני בתי כנסת: אלשיך ואבוהב

בית הכנסת אלשיך

היחיד ששרד את שתי רעידות האדמה, בית הכנסת אלשיך החזיק מעמד כנראה בזכות השיפוץ שעבר בדיוק לפני הרעש הגדול. קרוי על שמו של הרב משה אלשיך, אשר התפלל שם במאה ה16, אולם קיומו של כתר תורה אשר עליו הקדשה משנת 1434 מעמידה בשאלה את גילו המדויק. שמו הקודם "בית הכנסת של בעלי תשובה" אף הוא בהקדשה, נותן מקום להשערה כי היה זה מרכז תפילה לאנוסי ספרד שהיגרו לארץ ישראל

בית הכנסת אבוהב

את שמו של בית כנסת אבוהב לא ידוע מי העניק לו – רבי יצחק אבוהב מחבר ‘מנורת המאור’, או רבי יצחק אבוהב מקסטיליה? ההשערה היא שמדובר באחרון, כיוון שתלמידו, רבי יעקב בירב, עלה לארץ ברבות הימים, והאמונה היא שהביא איתו את ספר התורה שכתב רבו, ספר שנחשב לעתיק בצפת, ואשר מוצא לקריאה רק שלוש פעמים בשנה. קיומו של ספר זה, ועוד אחד שמיוחס לרבי סולימאן אוחנה הם חלק ממה שמעניק לבית הכנסת הזה את חשיבותו. אחד המרשימים בצפת, בית כנסת אבוהב מתהדר בבימה כחולה, גבוהה ויפהפייה אליה מופנים מושבי בית הכנסת, שלושה ארונות קודש, ושלל עיטורים וציורים המתארים את כלי הנגינה של בית המקדש, ואת סמלי השבטים. ישנם גם ארבעה כתרים: כתר תורה, כתר כהונה, כתר מלכות, וכמובן כתר קרובה הישועה, כיאה למצפים לגאולה

בית הכנסת רבי יוסף קארו

בית הכנסת האר"י הספרדי
בית הכנסת האר"י הספרדי

האחרונים שנבקר יהיו בית הכנסת קארו ואבריטש. לשניהם אנו יודעים בדיוק מי נתן את שמם: קארו, אשר נבנה במאה ה16 ושימש את הרב יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך), אשר עלה לארץ ב1536, כבית מדרש. העובדה שעזרת הנשים נבנתה רק לפני בערך מאה שנים מעידה כי כנראה המשיך לשמש במתכונת של בית מדרש לאורך השנים. בגלל ייעודו זה מבנהו לא מזכיר בית כנסת רגיל, למרות שכמובן הוא זכה לשיפוץ ובנייה מחדש אחרי שני רעשי האדמה שפקדו את העיר. אחד המקומות המרתקים הם ‘מערת המגיד’ הצמודה – שם, המסורת מספרת, התגלה המגיד לרבי קארו ובעקבות התגלויות אלו נכתב הספר ‘מגיד מישרים’

בית הכנסת אבריטש

בית הכנסת אבריטש, אשר מכונה לעתים "הבת עין", על שם חיבורו המוכר של הרב אברהם דב מאבריטש, לא מתהדר במערה או במספר רב של ארונות קודש, אולם הדרו לא נופל מכל שאר בתי הכנסת. הסיפור הניסי שקשור בבית הכנסת נוגע, כמובן, ברעידת האדמה: בשעת תפילת מנחה התחיל הרעש, והרב מאבריטש קרא לכל המתפללים להסתופף סביבו והיה סמוך ובטוח שכולם יינצלו, וכך היה. עדות לכך ניצבת על שלט אבן בכניסה עד היום

היסטורית, כל בית כנסת מספר סיפור קצת אחר, גם אם רעידות האדמה הגדולות מותחות קו של דמיון בין כולם. אולם, כאשר תבקרו את אותם מבנים, נסו לרגע להשתחרר מהסיפורים, מפתים ככל שיהיו. כל בית כנסת עתיק שכזה נושא בחובו מעין נשמה, מעין לב פועם, זכרון קולקטיבי של חיים שהיו, ושקיימים כיום. הקסם שלהם טמון בדיוק שם, ביכולת להקשיב לאבנים, ולאו דווקא לאגדות.

פעילויות ממולצות