היה לרמב"ן תלמיד אחד, ר' אבנר היה שמו, ונעשה מומר. ומזלו גרם שעלה במעלה ויהי נורא בכל הארץ. אחרי הימים, ביום כפור שלח והביא לפניו את הרמב"ן רבו, ובפניו הרג בעצמו חזיר אחד וינתחהו ויבשלהו ויאכלהו. ואחר אכלו שאל אל הרב על כמה כריתות עבר והשיב הרב שהיו ארבע והוא אמר שהיו חמש, והיה רוצה לחלוק עם רבו והרב נתן עיניו בו דרך כעס ויאלם האיש, כי עדיין נשאר עליו מעט יראה מאת רבו. ולבסוף שאל הרב מי הביאו אל ההמרה [מה גרם לו להמיר], והשיב כי בפעם אחת שמע שדרש [הרמב"ן] בפרשת האזינו, שבפרשה ההיא כלולים כל המצות וכל הדברים שבעולם [דבר הרמוז גם לפנינו בפירוש הרמב"ן על התורה]. ולהיות אצלו זה מן הנמנע [אבנר חשב שזה לא יתכן, ולכן] נהפך לאיש אחר. ויען הרב ואמר, עדיין אני אומר זה, ושאל מה שתרצה. ויתמה האיש מאד ויאמר לו אם כן הוא הראני נא אם תמצא שמי כתוב שם. ויאמר הרמב"ן כן דברת מידי תבקשנו, ותכף הלך לו בקרן זוית ויתפלל, ויבא בפיו פסוק "אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם" כי אות שלישי של כל תיבה יש שם האיש שהיה ר' אבנר. וכששמע הדבר הזה נפלו פניו וישאל לרבו אם יש תרופה למכתו, ויאמר הרב אתה שמעת דברי הפסוק. וילך הרב לדרכו. ותכף לקח האיש ספינה בלי מַלָח ומשוט ויכנס בה וילך באשר הוליכו הרוח ולא נודע ממנו מאומה" (מועתק מספר 'סדר הדורות').
הרבי מליובאוויטש סיפר על עצמו ששמע לראשונה סיפור זה מאת המלמד בחדר, כשלימד פרשת האזינו, כדי להראות את מעלתה הכוללת של הפרשה. וממשיך הרבי לדייק: "בסיפור זה רואים דבר מפליא ומבהיל בנוגע לכללות עניין התשובה… מודגש ששמו של תלמיד הרמב"ן היה ר' אבנר [וכך הוא רמוז בפסוק]… זאת אומרת, היות ששב בתשובה… על ידי זה הגיע למעמד ומצב שהתורה מכנה אותו 'ר' אבנר'. ועל דרך מאמר רז"ל אודות ר' אלעזר בן דורדיא [שהרשיע מאד ובסוף עשה תשובה ויצאה נשמתו מתוך הבכי, וכששמע זאת רבי יהודה הנשיא] 'בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת' [שנקרא רבי וזכה לעולם הבא]".