אסנט צפת - החוויה של צפת העתיקה

סיפור המאסר והגאולה- חלק ב'

הרב שלמה כץ

סיפור המאסר והגאולה- חלק ב'

ביקור נכבד 


בין ראשוני המבקרים את הרבי, היה שר בכיר בממשלה. מבט אחד בפניו הקדושות של הרבי הבהיר לו כי מדובר באדם מורם מעם. בהיות השר אדם חכם ומלומד ובקי בתורת ישראל, ניצל את ההזדמנות וביקש רשות לשאול שאלה שהטרידתו זמן רב. הרבי הסכים והשר שאל: 

בתחילת חומש בראשית, בסיפור אדם וחוה, כתוב: "ויקרא ה' אל האדם, ויאמר לו: איכה?" "כיצד זה יתכן?", שאל השר. "האם האלוקים לא ידע היכן מסתתר אדם?!". 

ענה הרבי את הסברו של רש"י, אך השר סירב להסתפק בתשובה זו וביקש לדעת איך מסביר הרבי את הדברים.
שאל הרבי: "האם מאמין אתה שהתורה היא נצחית, והיא בתוקפה בכל זמן, בכל דור ובכל אדם?" 

השיב לו השר: "כן אני מאמין בזה!" 

(למשמע הדברים שמח הרבי. הדבר ביטא את אמונת השר בתורת הבעל שם טוב הקדוש שחידש רעיון זה, פרט שכמובן יועיל בהמשך ההליך המשפטי.) 

ענה הרבי: "פירוש הפסוק הוא שבכל זמן קורא ה' לכל אדם, ואומר לו: 'איכה? היכן אתה בעולם?' לכל אדם נתנו ימים ושנים ספורים, במטרה שבכל יום ובכל שנה יעשה האדם את רצון ה' וייטיב לזולתו. 

"ועל כן התבונן: היכן אתה בעולמך? כמה שנים עברו עליך, ומה עשית באותן הימים והשנים? למשל אתה חיית כך וכך שנים (הרבי נקב בגילו המדויק של השר) מה עשית בהם? האם סייעת למישהו?" 

השר היה אחוז התפעלות, וברוח טובה המשיך לחקירה הרשמית. גם כעת השיב הרבי על כל דבר בחכמה נפלאה, ובדברים שנגעו לתורתנו הקדושה השיב מתוך דברי חכמינו זכרונם לברכה, בצורה מעוררת כבוד. 

השר הספיק לשמוע מהרבי עוד חכמות רבות בתחומים שונים ומגוונים, וכאשר העביר את חוות דעתו לקיסר, ציין כי הרבי הוא חכם גדול ואיש אלוקי. לפי דעתו הוא זכאי בדינו, ומדובר רק בעלילת שווא שמקורה בקנאה בלבד. 


ביקור מלכותי


הקיסר שמע את הדברים בהשתוממות, והחליט לבקר את הרבי בכבודו ובעצמו, אך בתחפושת של חוקר שגרתי.
למרבה פליאתו, הרגיש הרבי מיד כי מדובר בקיסר, ובהיכנסו הקיסר לתא ברך הרבי את הברכה הנאמרת בראיית פני מלך שאינו יהודי. 

שאל המלך: "למה תחלוק לי כבוד זה, והרי חוקר רגיל אני?" 

השיב הרבי: "אתה הנך אדוננו הקיסר! המלכות בעולם דומה למלכות ה' וליראתו. בבואך הרגשתי בנפשי יראה ופחד גדולים מאד, שלא הרגשתי בביאת אף אחד השרים. כך הבנתי שאתה הוא הקיסר". 

הקיסר הבין שאכן נכונים הדברים שהרבי הוא איש אלקי, אך למרות שכולם הבינו וראו כי שווא ושקר טפלו עליו שונאיו, לא יכלו להוציאו ממאסרו טרם יסתיים ההליך המשפטי כמקובל בחוק.

 
עוד הרבי חי!


בינתיים לא ידע איש מהחסידים היכן הרבי והאם הוא בחיים, אך ה' הטוב סיבב שיודעו לחסידים עובדות אלו. וכך התגלה המידע: 

פעם פנה השר לרבינו ואמר שברצונו להיות לרבי לעזרה במה שיבקש ממנו ענה לו הרבי שכרגע כל חפצו ובקשתו הוא להודיע לבני ביתו ולחסידים שעודו בחיים והוא ממתין למשפט בו הוא מקווה לצאת זכאי. 

הקשה השר "איך אוכל לדעת למי להעביר את המידע, הרי איני מבדיל בין חסידים למתנגדים?" 

ענה הרבי:"תסתובב בחוצות העיר, כאשר תראה יהודי לבוש בגד עם חגורה מסוימת וחבוש כובע הנקרא "אייער היטיל" תדע שזה הוא גיסי ששמו ישראל קאזיק, כי כשבאו לעצרני היה לבוש בגדים אלו ואמרתי לו שיסע מיד לפטרבורג בלי להתעכב כלל והוא בטח מילא בקשתי ונסע כשהוא לבוש באותם בגדים. לו תמסור את דברי". 

השר התפעל מאד מדברי הרבי והבטיח לבצע זאת. 

הוא נסע ברחובות עיר הבירה עד שבאמת ראה יהודי שהתאים לתיאור של הרבי. אך כאשר שאל לשמו, נבהל הלה ולא ענה בשם ישראל קאזיק, כיון שכאשר ציווה עליו הרבי לצאת לדרך לא היה דרכונו אתו, ומכיוון שלא רצה להתעכב השאיל תעודה מחסיד אחר. כעת הזדהה בשם שהיה כתוב בתעודה שנשא עמו ולא בשמו האמיתי. הטיח בו השר: "אתה משקר!" והמשיך בנסיעתו. 

ר' ישראל התפלא מאד ממאורע זה, והלך להתייעץ עם החסידים המפורסמים ששהו בעיר. הם הבינו שזהו אות חיים מהרבי ואולי מפה תצמח הישועה, ולכן הורו לו ללכת למחרת בחוצות העיר ואם יפגוש שוב את השר- שיזדהה בשמו האמיתי. 

למחרת, כאשר נכנס השר לבקר את הרבי, סיפר לו את השתלשלות הדברים. הבין הרבי את סיבת הדבר וביקש מהשר לנסות שוב מחר.  

שוב הסתובב השר בעיר עד שמצא את ר' ישראל, שהפעם הזדהה בשמו האמיתי. השר לא שוחח עמו מאומה אלא המשיך בנסיעה, אך ר' ישראל שם לב שהפעם נוסעת המרכבה באיטיות מוגזמת. הוא צעד בעקבות המרכבה עד שהגיעו לבית השר, שם עמד וחיכה בחוץ. פתאום ראה אבטיח נופל מחלון הבית. ר' ישראל הבין שזה מיועד אליו ומיהר עם האבטיח לאכסניית החסידים, שם פתחוהו ומצאו בתוכו פתקה  עליה כתוב "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" בכתב ידו הקדוש של הרבי . 

כך נודע שהרבי בחיים וב"ה יש תקווה, אך עדיין לא ידעו מאומה על מקום המצאו.

 
מסירות נפש על כשרות האוכל 


ה' הטוב סיבב שידעו גם את מקום המצאו של הרבי, והמעשה שהיה כך היה: 

מאז שהגיע הרבי לכלא לא אכל מאומה. האחראי על האסירים שכמובן לא ידע שהסיבה ל"שביתת הרעב"  היא שמירת  הכשרות, היה בטוח שהרבי חושש מתוצאות המשפט ומעדיף למות מרעב, ח"ו. 

כאשר ראה שבשכנועים אינו מצליח לגרום לרבי לאכול – ציווה על הסוהרים להכניס לרבי את האוכל בכח לתוך פיו!
 
הם מיד ניסו לבצע את הפקודה, אך הרבי סגר את פיו בכח כה רב שלא עלה בידיהם לבצע את זממם. התחילו צעקות, ובאותו רגע זימן הקב"ה לשם את השר  שהעריץ את הרבי. 

השר שמע את השתלשלות הדברים וגער בהם על שניסו לעולל כך לאיש קדוש זה  ובעצמו נכנס אל חדרו של הרבי ושאל :"למה אינך אוכל, הלא מהמשפט מסתבר שתצא זכאי, לעומת זאת אם לא תאכל בודאי תמות והלא  כתוב בתורה  ש"המאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא"? 

השיב לו רבינו את האמת :"כיוון שאוכל כשר אין לי כאן, הנני מעדיף לרעוב ולא לאכול מזון שאינו כשר, אף אם לא יהיה לי חלק לעולם הבא". 

השר התרגש מהדברים ושאל את הרבי:" האם תסכים לקבל ממני אוכל כשר שאשיג לך?" 

הרבי ענה שכיוון שקיבתו נחלשה מאד אינו זקוק כמעט לאוכל, אך אם ישיג למענו מרקחת או דייסה קלה לעיכול מבית יהודי ואך ורק השר עצמו יקבל את האוכל מיד היהודי ואף אדם אחר לא יגע בו – יסכים לאכול. 

באותה תקופה התגורר בעיר חסיד גדול בשם ר' מרדכי מליעפלי שהיה גם עשיר מאד ומפורסם אפילו בין הגויים לאדם ישר ונאמן. אליו שלח השר שליח וביקש שישלח לו עם איש יהודי דייסה טובה וכשרה. ר' מרדכי התפלא מאד מהבקשה המוזרה וכיוון ששיער שיש לכך קשר לרבי – הכניס בתוך האוכל פתק בו הוא שואל למי מיועד תבשיל זה וכן חתם את שמו. 

השר שהיה נאמן לדבריו לא נגע כלל באוכל ומיד הביאו לרבי ששמח למצוא את הפתק בפנים. 

כאשר נשאר רק מעט מהאוכל בכלי, כתב הרבי את שמו ומקום המצאו על הפתק, הוסיף הוראה שישלחו שליח לווילנא ואז ביקש מהשר שישיג לו שוב דייסה כזו מאותו מקום. ר' מרדכי קיבל את  תשובת הרבי ובשמחה עצומה בישר את התגלית לכל החסידים, וכמובן מיד העביר לרבי עוד מזון וכן קיים את ההוראה לשלוח שליח לווילנא, למרות שלא היה לו מושג מה נדרש ממנו לבצע שם, אך הוא בטח בכך שדברי הרבי יובנו בהגיע הזמן.   
 

ביקור משמים 


באחד הימים זכה הרבי לביקור מיוחד בחדר כלאו. שני צדיקים שכבר נסתלקו: רבו – הרב המגיד ממעזריטש, והבעל שם טוב הקדוש, הגיעו משמים לבקרו באופן מוחשי, בגופם ממש. 

הם נכנסו לחדרו,  ו'הרב המגיד' הציג את הרבי בפני הבעל שם טוב באמרו:  זהו הרבי מרייסין. 

(הרבי סיפר כי חש בושה רבה בשומעו את רבו אומר עליו בפני הבעל שם טוב שהוא הרבי...) 

שאלם רבינו: מדוע מגיע לו לשבת במאסר זה, ומה תובעים ממנו? 

השיבו לו הצדיקים כי יש עליו 'קטרוג' על שאומר הרבה דברי חסידות, ומגלה את סודות פנימיות התורה בצורה הברורה לכל. 

שאל אותם רבינו: וכאשר אצא מכאן – האם אפסיק מלומר דברי חסידות? 

השיבו לו, כיון שהתחלת אל תפסיק  אלא להיפך, לכשתצא תאמר יותר! 

הרבי ביקש את ברכתם להצלחה במשפט בציינו שהרי את התורה שלהם הוא מלמד. 

ביקש הבעל שם טוב מהרבי לומר דברי חסידות, וכאשר סיים אמר: אכן אלו הם בדיוק הדברים כפי שלימדתי את הרב המגיד... 

הצדיקים הורו לו לענות לחוקרים בבית המשפט על שאלותיהם, ברכו אותו שיצליח במשפט, ונפרדו ממנו לשלום. כך בעצם ניתן משמים האישור ללימוד תורת החסידות בהרחבה, לכל יהודי, ללא הבדל, על מנת להכין את העולם לגאולה – בה ילמדו כולם, למגדול ועד קטן, את פנימיות התורה, "תורתו של משיח". 
 

המשך יבוא בע"ה...

 
חזרה לעמוד הקודם

פינת המומלצים

סופ"ש טיפול בפרחי באך
סופ"ש טיפול בפרחי באך21-23/12 קורס מקוצר בטיפול בפרחי באך
לפרטיםלחצו כאן