ישנה אמרה מפורסמת הגורסת כי 'ידיעת המחלה – חצי תרופה...'. כלומר, האבחון של מוקד ומקור הבעיה, הוא צעד ראשון, הכרחי ומרכזי בדרך להצעת דרכי ההתמודדות עמה. כך הוא גם בנושא של מלחמת היצרים. כאשר מתעוררת בקרבו של האדם תשוקה כלשהי, יש לבחון בראש ובראשונה, מהו המניע לתשוקה זו. כמובן, תשוקה לחילול שבת או לקיום יחסים אסורים, אינם נובעים מהנפש האלוקית.
גם במצבים עדינים ו'אפורים' יותר, תמיד ניתן וצריך לבחון מהו המניע לרצון לבצע את המעשה. צריך לזכור, כי גם תשוקה לקיום 'מעשים טובים' עלולה להיות בקונסטלציות מסוימות, לא יותר מאשר התגלמותה של הנפש הבהמית באיצטלא של קדושה. כך לדוגמא, היצר הרע יכול לנסות ולשכנע יהודי ללמוד תורה... בדיוק כאשר הגיעה זמן התפילה.
לכן, אם קיים ספק באשר למקור המניע את הרצון לעשות מעשה כלשהו, ניתן תמיד לבדוק את התוצאה של המעשה. אם התוצאה תהיה חיובית, אזי יש להיות משוכנעים שהמקור לרצון הוא חיובי. לעומת זאת, אם המעשה יניב בסופו של דבר תוצאה שלילית, אזי זו ההוכחה כי התשוקה הפתאומית הינה עצת היצר, גם אם על פניו אין זה נראה כך.
ה'דיאטה'
לאחר שלב האבחון, יש לקבוע 'דיאטה' המרחיקה את האדם מהדברים הגורמים את התפתחות המחלה. בלשון חכמינו ז"ל מכונה דיאטה זו: "סור מרע" – להתרחק מרע. אם האבחון מצביע שהמניע לעשות את הפעולה מגיע מהנפש הבהמית, אזי יש לקיים 'הערכה מחדש' באשר לכוונה לבצע פעולה זו.
שליטה והכנעה עצמית של תשוקות שמקורן בלתי טהור, משפיעות השפעה עצומה על האדם. ככל שהאדם מצליח לשלוט יותר על יצרו, כך יכולת הסיבולת שלו גדלה. מעבר לכך, לשליטתו העצמית של האדם יש השפעה על העולם כולו. כך למשל, נאמר בזוהר שכאשר מצליחים לדכא דחף בלתי רצוי, 'שם שמים מתפשט בכל העולמות'. צורך חיוני זה בשליטה והכנעה עצמית, גובר באופן מהותי בחברה בה אנו חיים היום, שהיא מתירנית ופלורליסטית. בעקבות אופיה של התרבות, פיתויים רבים ניצבים לאדם בכל מקום. לכן, כח סיבולת ויכולת הכנעה עצמית חזקים, חיוניים הם במידה רבה.
פעמים רבות עלול האדם לחוש כי הוא מאבד את שליטתו העצמית, והמערכה מול היצר עלולה להסתיים בנצחונה של הנפש האלוקית. העצה היא 'למשוך' את עצמו לתוך דברי התורה, שאחת מסגולותיה היא להפיג את השפעת היצר הרע. לכן נוהגים אנשים רבים ללמוד ולשנן דברי תורה בעל פה כאשר הם הולכים ברחוב.
נדפס באישור הרב ניסן דוד דובאוו - חב"ד ווימבלנדון rabbi@dubov.org