מבוא

ראשית הבדיקה העצמית

בעת שרבי שניאור זלמן מליאדי, האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד, היה במאסר בפטרבורג באשמת פעילות חתרנית נגד הצאר, ביקר אצלו החוקר הראשי. "כיצד זה", שאל את רבי שניאור זלמן, "שהאלוקים, שאל את אדם הראשון 'אייכה'? הרי אלוקים בודאי ידע היכן אדם הראשון נמצא?!"

השיב רבי שניאור זלמן: "'אייכה' היא פנייה שה' פונה לכל אדם על פני האדמה ושואל: 'היכן אתה עומד כיום?' לכל אדם ניתנו מלמעלה כך וכך שנים וכך וכך ימים על פני האדמה, והוא חייב לשאול את עצמו כל הזמן, מה הוא הספיק לעשות באותם ימים שניתנו לו, וכמה טובה הוא תרם לעולם".

מתחילת בריאת חיי אנוש, לפני קרוב לששת אלפי שנה, האדם אינו מפסיק לשאול את עצמו את השאלה הזאת, "אייכה?: מהי הדרך הנכונה ללכת בה? האם הנני בכיוון הנכון? האם פעלתי נכון? כיצד יכול אני לתקן את מומי וחסרונותי? כיצד יכול אני למצוא שלווה?"

בשלבים שונים של ההיסטוריה, סיפקה החברה לאדם אמצעים לתיקון-עצמי. ברמה החיצונית, נוסדו מערכות חוקים ובתי-דין על מנת לשמור את יצריו הבסיסיים והאנוכיים של האדם, תחת שליטה. בעולם שבו החברה היתה חקלאית ותעשייתית, מנעה העבודה הפיזית המפרכת את האדם מלהתעסק בדברים נוספים, יתרים על המאבק היומיומי להבטחת צרכיו הגשמיים. אך בעידן המודרני, השתנו הדברים. עודף הפנאי, העדר דיכוי מצד השלטונות, וריבוי עצום של שיטות לעזרה נפשית עצמית, נתנו לאנשים את האמצעים והתנאים לרדת לנבכי נפשם פנימה בחיפושיהם אחר הדרכה מוסרית ושלווה אמיתית.

הדרך האלוקית למודעות עצמית

כמו כל דבר בחיים, דברים הנעשים בידי אדם, בלתי שלמים הם בהכרח ומוגבלים, בהיותם נובעים מן האדם שאינו אלא יצור מוגבל. כך, אסכולות שונות של מדעי הפסיכולוגיה עלו ונפלו במאות השנים האחרונות, כששיטה אחר שיטה מנסה ליצור משמעות ויציבות בתוך מה שנראה כעולם בלתי הגיוני.

דור אחד מנסה למכור שיטה סלחנית ומתירנית בגידול ילדים; ודור אחר – קפדנות צבאית. דור אחד אולי יקדם חינוך פוריטני וריסון הדחפים הגופניים; והאחר יעודד התמכרות לתענוגות. חוסר העקביות שבשיטות החינוך האלו מעיד על כך שהן אינן קולעות לאמת, כי דבר אמיתי, הריהו מעצם טבעו נצחי ואינו משתנה.

התורה ומצוותיה, מקורן באלוקות, והינן הדבר הקבוע היחיד בעולם המשתנה תמיד. החכמה האלוקית, ההולכת ונפרשת לעינינו שלב אחר שלב – מחמשת חומשי התורה, שניתנו על ידי משה רבנו, עד לתורה שבעל-פה, ותורת הקבלה והחסידות שהיא פנימיות התורה – העניקה לאדם תשובות מתוך השראה אלוקית, לשאלות קיומיות, מוסריות ורוחניות שהטרידו אותו מקדמת דנא. 

חכמה חסידית מזוקקת

בחיפושיהם אחר ריפוי רוחני ורגשי, בדוק ומנוסה, פנו החסידים תמיד לסיפורי צדיקים, או לקבלת עצה מצדיקים – אשר כל הוויתם קשורה באלוקות. האדם נולד עם שני יצרים – אחד המטה אותו להיכנע לדחפים גופניים אנוכיים, והשני המכוון אותו להתעלות במעלות רוחניות ולהתדבק באלוקות. האדם מבלה את ימיו תוך מאבק בין שני היצרים הללו. אולם, בכל דור קיים מספר מועט של צדיקים, אנשים קדושים, אשר נפשם האלוקית, היא בלבד, מניעה אותם. והתנהגותם משמשת לנו דוגמה ומופת לדרך הטובה ביותר שבה נוכל לחיות את חיינו.

הצדיק, אשר כל רצונו אינו אלא למלא את רצון הבורא, מייצג כאן, עלי אדמות, את השלימות האנושית. למרות שהוא אדם ממשי, בשר ודם, הוא הנו המטפורה הארצית שלנו לדרך התנהגותו של ה' שאנו מצווים לנהוג על פיה.

הסיפור החסידי מציג, בדרך כלל, תסריט רגיל או דילמה שבה הצדיק, או אחד מתלמידיו, מציג צורת התנהגות מופתית – אם באופן אישי או על ידי עצותיו לאחרים. יתרה מזאת, אף כי סיפורים ססגוניים, כמו אלה המובאים להלן, הנם, לעיתים קרובות, פשוטים באופן מטעה, הם מגלמים מסרים אוניברסליים עמוקים. הם מציגים באופן חי, חלק גדול מרעיונות תורת החסידות, כשהם מבהירים מושגים מופשטים או פילוסופיים בצורה שאדם יכול לקלטם בקלטות.

הקלות שבה יכול הקורא להזדהות נפשית עם הדמויות והמצבים שבסיפור החסידי, היא כנראה, סוד ההשפעה שלו. בהזדהותו עם המצב המביך המאתגר את הדמות שבסיפור, בוחן הקורא את הבחירה שנעשתה על ידי הצדיק שבסיפור, ומנסה, בקוצר רוח, לנחש את הפתרון שהוא הציע.

מי שירד לעומקו של הסיפור החסידי והבין את חשיבותו, היה מייסד חסידות חב"ד, רבי שניאור זלמן מליאדי כאשר אמר: "בעת שהיינו שומעים דבר-תורה מרבנו, המגיד ממזריטש, ראינו בזה תורה שבעל פה. אולם כאשר שמענו מפיו סיפור – היה זה לנו תורה שבכתב".

לא כל הלקחים נלמדים דוקא דרך סיפורים. לעיתים קרובות מתמצה רעיון חסידי גם בפתגם חסידי, כלומר דבר-תורה קצר המצוטט בקלות, שאמר הרבי או חסיד נודע, ואשר במקורו אולי נאמר כעצה לאדם מסוים, או כיישום מעשי של פסקה מן המקרא.

מה שמאפיין פתגמים כאלה, היא יכולתם היוצאת מן הכלל לזהות את הדילמה המוסרית, הרוחנית או הפסיכולוגית ולהציע לה פתרון. ומעל הכל, יש בהם הדרכה בעבודה לשינוי תכונות-אופי בלתי רצויות.

כיצד ניתן להשתמש בספורים שלפנינו?

לכל אחד מן הסיפורים החסידיים או הפתגמים ניתנה כותרת על פי הנושא הרוחני או הרגשי שבו הם עוסקים. לאמיתו של דבר, אפשר להפיק הרבה לקחים ורעיונות מסיפור אחד; כל נסיון לתפוס בכותרת בת מלה אחת את מהותו ועומקו של הסיפור או הפתגם, מגביל אותו, במקרה הכי טוב. כדי להפיק את מירב התועלת מן הסיפור החסידי, חייב הקורא להתבונן בפרטיו, להאזין להד שבנפשו פנימה, למצוא היכן פורט הסיפור על מיתר בלבו, ולגלות כיצד התובנה שקיבל כתוצאה מכך, יכולה לשפר ולשנות את חייו.

במילים אחרות, כדי שהחסידות תוכל להיות יעילה כריפוי רוחני, נדרשת התבוננות. ההתבוננות איננה מדיטציה בלבד, אלא תהליך של התמקדות מחשבתו של האדם ברעיון שכלי למשך זמן ארוך – כשהוא מהרהר, מתרכז, הוזה, מתמסר – עד שתיוולד התובנה או התגלית. כך שאין זו משימה קלה או עניין של "זבנג וגמרנו". תשובות מהירות וקלות הינן תוצר של דורנו כיום, דור של "סיפוק איסטנט". הן יכולות להביא סיפוק רגעי, אך רק לעיתים רחוקות הן חודרות את הוויתו השלמה של האדם. השלב הראשון של ההתבוננות הוא המרצת המוח. עם הגברת הריכוז, יורדת הדעת המתעוררת, לתוך הלב ומעירה את התגובה הרגשית – כמו אהבת ה' או אהבת הזולת היהודי – אשר בסופו של דבר, גם תצית שינוי ממשי בגישותיו של האדם ובהתנהגותו בחיי היומיום. יישום החסידות הוא זה שעושה אותה כה יעילה בעידון המידות וריפוי האדם על כל צדדיו.

אם לומר את האמת, כדי לקבל את מלוא התועלת מסיפור או פתגם חסידי, אדם חייב לעבוד על כך. רוב הסיפורים יעוררו, בלי ספק, שאלות או אפילו בלבול: "מה הרעיון?" "למה הוא התכוון בזה?" "מה מסופר כאן?" אך דוקא אז, בעת שמתבוננים בתשובות, מתרחש השינוי בנפש.

הסברים הניתנים על ידי הזולת, אולי יספקו לאדם מסקנה שכלית זמנית, אך ללא ההתבוננות שלו עצמו, תאבד ההזדמנות לקצור את השכר של שינוי אישי ארוך-טווח.

אם הנך חש בלבול או אי-נוחות רגשית בתחום כלשהו בחייך, עבור על הכותרות עד שתמצא את הנושא שירתק את תשומת-לבך. חפש את הסיפור או הפתגם וקרא אותו לאט פעמים אחדות. התבונן בפרטים וחייה עמם במשך יום, שבוע (ולפעמים, כל החיים). אל תדלג על ביטויים שאינך מבין; הרהר בהם עד שתחוש שקלטת את משמעותם. קח מחברת והעלה על הכתב כמה תגובות אישיות לסיפור, או כתוב באופן חופשי על כל מחשבה שצצה ועלתה – למקרא הסיפור – מתוך תת-המודעות שלך. שים לב לקשרים שבין הקטע שקראת לבין המצב שלך. כיצד עזר לך הסיפור או העצה שבו, להבין ולראות באור חדש את מצבך הרגשי. כיצד יכול המסר של הסיפור לפתור את הדילמה שלך?

אתה יכול, כמובן, גם לקרוא את הספורים סתם, כדי לקבל מידע רחב יותר על נושאים חסידיים בתחומים שונים של החיים.