היה זה בשנת של"ג (1573) בצפת. בעיר העתיקה חי יהודי מבוגר וצנוע. הוא היה יהודי פשוט שלא השתייך לחבורת הלמדנים, אך ידוע שהיה מצטיין במעשים טובים.
לילה אחד, לאחרי שסיים לערוך 'תיקון חצות' בביתו, נשמעו דפיקות על דלת ביתו. היהודי שאל: מי זה?", ונענה: 'אני אליהו הנביא', 'נשלחתי אליך מן העולמות העליונים לגלות לך מתי יבוא המשיח , אך זאת בתנאי שתגלה לי מהו המעשה הטוב שעשית ביום בר המצוה שלך. דע לך , שאותו מעשה האיר את כל העולמות העליונים באור של קדושה ושמחה מיוחדת, ומאוד הייתי רוצה לדעת מהו המעשה שגרם לזה'.
'אני מצטער', השיב היהודי, 'אך לא אוכל לגלות לך מה היה אותו המעשה. עשיתי אותו לכבוד בוראי, ואיני רוצה שום שכר עבורו'.
נסיונות נוספים של אליהו הנביא לברר את פרטי המעשה לא צלחו, והוא חזר לשמיים כלעומת שבא.
גן העדן
בבית הדין השמיימי נעשה רעש גדול והוחלט כי אליהו הנביא יתגלה אליו בכל לילה וילמד איתו את סודות התורה והקבלה, וכך אכן היה.
במשך מספר שנים זכה היהודי לביקוריו הליליים של אליהו הנביא, ולחוויה הנדירה של לימוד סודות התורה מפיו.
כעבור מספר שנים, נפטר היהודי בשיבה טובה. נשמתו הגבוהה הוכנסה להיכל מיוחד בגן העדן – ההיכל של האבות: אברהם, יצחק ויעקב. כמו האבות, גם מעשיו הטובים של היהודי היו כולם לשם שמים, הוא נהג בצנעה יתירה ומעולם לא ביקש דבר עבור מעשיו.
גילגול הנשמה
לאחר עיון ובדיקה של קורותיה של נשמתו של היהודי, הוחלט בבית הדין השמיימי, שלמרות כל מעלותיה והדברים הנפלאים להם זכתה הנשמה בחייה: המעשים הטובים, הכוונות הטהורות והלימוד עם אליהו הנביא, הרי שדבר אחד עיקרי חסר לה טרם תבוא על תיקונה השלם – חסר לה הגילוי. את מעשיו הטובים עשה היהודי הצפתי בתכלית הצניעות ולא גילה אותם לאף אחד. גם את סודות התורה שלמד עם אליהו הנביא לא חלק עם אף אחד, ואף לא גילה לאיש על ביקוריו הליליים של אליהו בביתו.
לכן, נפסק ב'בית דין של מעלה',כי על נשמה זו לבוא בגילגול נוסף בעולם , בכדי לתקן את עניין הגילוי.
נשמתו של היהודי הצפתי, חזרה שוב לעולם לאחר כ- 130 שנה. היא ירדה לעולם למטרה אחת – לגלות ולהתגלות. היתה זו נשמתו של רבי ישראל 'בעל שם טוב'.
.jpg?BannerID=33)
