גילוי סוד האהבה

בליבם של כל איש ואשה נשואים מסותרת נקודה סודית של אהבה רבה ביניהם. אמנם, אי אפשר להסתפק באהבה המסותרת בלב – אפילו באופן מורגש, ויש לגלות אותה בקשר שבין בני הזוג. כאשר האהבה נותרת סוד כמוס בלבבם, מכרסם אצל כל אחד החשש שמא אין בן זוגו אוהב אותו, ויציבות הקשר יכולה להתערער. אין האהבה צריכה להתגלות לעין כל והיא נותרת צנועה בין בני הזוג, אך חשוב כי היא תתגלה להם עצמם. גילוי סוד האהבה מבסס ובונה את ביתם-עולמם של בני הזוג – "עולם חסד יבנה".

האהבה באה לידי ביטוי במעשי חסד ובדברי אהבה וחסד בין בני הזוג, אך סוד האהבה בא לידי ביטוי בעיקר בספירת היסוד – הכח המביא לידי אימות ומימוש של חיות הלב. היסוד, הוא כח הברית בכלל – ההופך את האהבה לברית נישואין יציבה, ובפרט הוא כח הזיווג בקדושת הברית (כשבזיווג הצנוע של היסוד מורגש כי על אף נתגלתה האהבה, עדיין קיים הסוד – החשיפה לא קלקלה את טעמה הטוב של האהבה הסודית).

גילוי האהבה בין בני הזוג הוא ממהותה של מצוות עונה – בכל זיווג יש 'הודעת אהבה' (בנוסף לאהבה המתבטאת בתענוג ובשמחה של הזיווג). כך מפרשים את חיוב 'עונת הטיילין' [-אנשים שאינם עובדים ושוהים כל היום בביתם] בכל יום ויום: מצוות עונה מן התורה היא מענה האיש על תשוקותיה של אשתו, והגדרים שקבעו חכמינו ז"ל – לכל אדם לפי כוחו ועתותיו (על פי מקצועו), מבוססים על אומדן צרכיה ותשוקותיה של האשה (שבצניעותה העצמית איננה חושפת אותם בדךר כלל). אמנם, קרוב לוודאי כי סתם אשה איננה מתאווה בכל יום לזיווג, והדבר רחוק מטבע גוף האשה. אם כן, מדוע עונת הטיילין בכל יום? משום שבעלה מצפה מבעלה האוהב והפנוי ממלאכה שיחפוץ מצד עצמו בקירבה יום-יומית, ואם אין הוא נוהג כך היא חושדת וחוששת שמא אין הוא אוהב אותה. העונה איננה רק גילוי אהבה בסיפוק תשוקות גופניות – היא גם ובעיקר, ביטוי לאהבה הפנימית שבין בני הזוג.

יראים, ישרים וענוים

ואם תכלית הזיווג הוא גילוי סוד האהבה, צריך להיות בו סדר גילוי הסוד המנוי בדברי חכמינו ז"ל: "בראשונה היה הסוד ליראיו, שנאמר: "סוד הוי' ליראיו". חזר ונתנו לישרים, שנאמר: "ואת ישרים סודו". חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: "כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים".

ההכנה לכל זיווג צריכה להיות יראת ה', כשהפחד מפני שקיעה בתאוה ושכחת ה', הוא השומר את הזיווג מ'אחיזת החיצונים' (וכן הפחד מאובדן האהבה והמרתה בסיפוק עצמי של תאוות – מחדד ומחזק את תחושת האהבה).

עצם שמחת הזיווג היא "לישרי לב שמחה" – בין בני הזוג צריכה לשרור שמחה תמימה וטבעית ביחוד הישר והראוי (הניצל מהסיבוך, העקלקלות והזוהמה המאפיינות את השקיעה בתאות עריות).

הנבואה היא בבואת הביאה, המתעוררת ממילא כדי לחתום את המשכת האהבה אל היסוד (מקום הזיווג). אחרי עצם הזיווג, על בני הזוג להיות 'נביאים' המתפללים על קליטת הטיפה לידת ילד.

בזיווג זה בו בני הזוג הם יראים, ישרים ונביאים, מתקיים "נכנס יין יצא סוד" – סוד האהבה, ובו ניתן לקרוא: "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה".