ליל הכלולות

אחד מפסוקי הפניה המרגשים בשיר השירים של החתן (העליון – הקב"ה) אל כלתו (כנסת ישראל) הוא: "באתי לגני אחותי כלה".

האר"י הקדוש מפרש כי בפסוק זה רומז הביטוי "אחותי כלה" לרחל, כלתו האהובה של יעקב, ואילו "גני" מרמז ללאה. לפי זה מספר יעקב לרחל כיצד בא בליל הכלולות אל אחותה, לאה. מדוע מספר יעקב לרחל דבר שיגרום לה, לכאורה, קנאה וצער?

על פי פשט, יעקב אומר לרחל כי אמנם בא אל לאה, משום שרומה ע"י לבן, אך מחשבתו היתה מסורה רק אליה (אל רחל). אכן, בעומק יותר, מכיון שרחל מסרה ללאה את סימניה והיתה בכך כעין שותפה להטעית יעקב, ניתן לומר שהיא עצמה נכללה בתוך לאה ביחוד עם יעקב. לפי זה, בסיפורו של יעקב לרחל הוא מגלה לה כי באמת הוא חש שגם היא היתה נוכחת בזיווגו הראשון, בליל כלולותיו.

ונסביר: בחסידות מוסבר כי רחל מתאפיינת בכח הדיבור ולאה בכח המחשבה. יעקב עצמו, המסמל את ה"קול", נמצא ביניהן. הוא נמוך מלאה (הגדולה) שבסוד המחשבה, וגבוה מרחל (הקטנה) שבסוד הדיבור. לכן רחל אהובה ליעקב, משום שהיא מובנת לו והוא חש כי הוא יכול להשפיע לה ולהשלים אותה, ואילו לאה הינה "שנואה" משום שאין הוא מבין אותה בשלימות.

במסירת הסימנים, מסרה רחל את כל אישיותה והתבטלה אל לאה. הסימנים עצמם לא היו סימני דיבור, כי בכך היה יעקב מזהה את קול לאה. במסירת הסימנים וויתרה רחל על הדיבור האופיני לה. כלומר, בזיווג זה עלו אותיות הדיבור, המתבטאות במציאות, ונכללו באותיות המחשבה, הנעלמות מהמציאות. רחל עלתה ממציאותה להיעלם ולהתכלל בתוך לאה.

לפי זה יעקב לא מעונין רק לנחם את רחל על שלאה אחותה ניתנה לו תחתיה. מגמתו של יעקב היא להחזיר את רחל למציאות. רחל נכלל במדרגת לאה העליונה ממנה, ויעקב רוצה להחזירה למציאותה שלה כרחל. ויותר מכך, אחרי שביטויה של רחל במציאות נכלל בעומק הנעלם של לאה, רוצה יעקב שכל העומק העלם הזה יבוא לידי ביטוי במציאות הגלויה של רחל.

חזרה למציאות

בעצם תהליך זה מתרחש בכל ליל כלולות: בליל הכלולות החתן בא אל הכלה מתוך מחשבה שהוא משפיע לה מלמעלה למטה, כיעקב לרחל. אמנם, דווקא בביאה הראשונה, נדרש החתן לתמיכה רבה מהכלה, ובעצם בביאה זו היא מתעלה ונכללת במדריגה עליונה, מופנמת ומבוגרת בנפשה – מדרגת לאה, הגבוהה מיעקב – החתן. במובן מסוים, בביאה הראשונה מתייחסת הכלה לחתן כאם המכוונת את התנהגות בנה. אם כן, מיד בביאה הראשונה מתגלה בין החתן לכלה היעוד העתידי של "אשת חיל עטרת בעלה". אז מתברר כי על הכלה עצמה נאמר "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

רק אחר ליל הכלולות מבין החתן את אשר התחולל, וחש כי נתחלפה לו רחל בלאה. אז הוא מספר זאת לכלה, כדי להמשיכה חזרה למציאות כמקבלת ממנו. בסיפור זה הוא מעורר קנאה בכלה, החשה ושומעת שהפסידה את אישיותה העצמית כאשה-מקבלת, וזאת משום שנותרה כמודעות עליונה המכוונת את הזיווג 'מהצד', תוך ויתור על ההזדהות עם מקומה הנשי הטבעי בזיווג. מכאן ואילך, בביאות הבאות, נכללת הכלה כולה בדמות רחל, המושפעת ומקבלת מאישה.