זיווג הוא פעולת הדעת ("והאדם ידע את חוה אשתו"), וכדי שיתחולל בשלימות נדרשים שלושה שלבים של קירוב הדעת, הבאים זה אחר זה: חיבוק, נישוק וזיווג. אל שלושת השלבים הללו רומזים חיובי האיש אל אשתו – שאר, כסות ועונה, כאשר קירוב הבשר בחיבוק הוא חיוב ה'שאר' (שפירושו בשר), ה'כסות' היא הכיסוי היוצר אוירה אינטימית המאפשרת נישוק, וה'עונה' היא הזיווג בפועל. האריז"ל מבאר כי בכל אחד מהשלבים מתחולל זיווג בדרגה כלשהי בין יסוד הזכר והנקבה כפי שהם מופיעים מקום אחר בגוףץ בחיבוק יש זיווג בין היסודות הנמצאים בחזה, בנישוק יש זיווג בין היסודות הנמצאים בפה, ובזיווג עצמו הזיווג הוא ביסוד הזכר והנקבה כפשוטם.
שלושת השלבים הללו מבטאים את שלש דרגות האהבה – "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך": בחיבוק מתחולל זיוג בין היסודות המופיעים בחזה האיש והאשה – זהו הזיווג של הלב, המבטא את הקירוב הרגשי בין בני הזוג. זיווג הנשיקין היא אהבת "בכל נפשך", באהבה זו מוסרים בני הזוג את אהבתם הנפרדת, ומגיעים לתודעה אחת ומאוחדת. בשיאו של הזיווג עצמו באה לידי ביטוי אהבת 'בכל מאדך', אז חורגים בני הזוג מעצמם לגמרי – הן מתותעדם הנפרדת (שהתקרבה בחיבוק) והן מתודעתם המשותפת (שהתגלתה בנשיקה) – ומגלים את היותם עצם אחד בשורש העל-מודע שלהם.
אל מול הדעת בקדושה עומדת 'קליפת עמלק'. על עמלק נאמר: "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד" – הוא 'ראשית הדעת' של כל הז' עמים המכוונים כנגד מדות הלב. בניגוד לדעת בקדושה המחברת ומקשרת ותפקידה להוליד תולדות, הרי הדעת בקליפה מפרידה ומסכסכת ואין בה את כח הפוריות.
בשעת הזיווג יש לכוון למחות את זכרו של עמלק. עמלק מחדיר ספק (ספק בגימטריה עמלק), ובחיי הנישואין זהו ספק באהבתם של בני הזוג. תפקיד הזיווג הוא להסיר ספק זה, כאשר בזיווג מודיעים בני הזוג זה לזו על אהבתם השרירה והקיימת.
מצוות מחיית עמלק היא המקור לשמחה בכל מצוות התורה, כנודע ש"אין שמחה כהתרת הספיקות". מחיית עמלק בשעת הזיווג היא המקור לשמחה המתחוללת בשעת זיווגים אלו.
.jpg?BannerID=33)
