הזיווג שביום השבת מבטא אחדות עצמית, שלמעלה מכל פירוד, כפי שמופיעות נשמות בני הזוג בעולם האצילות –עולם האחדות. בשבת מורגש לגמרי כי "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי"...
לכאורה ניתן היה לחשוב כי התשובה ל"פריצת הדור" היא דווקא הגברת הפרישות, אך מתברר כי הדבר עלול רק להגביר את הפריצות ואת פגם הברית. לפי זה, כוונה בסיסית של זיווג בימות החול היא תיקון פגם הברית. תיקון פגם הברית הוא בעבודת "קדש עצמך במותר לך".
שמחת החיים מגלה את יופיו של האדם. כך מבאר רבי דוד מלעלוב כי יעקב אהב את רחל משום שהיתה אשה שמחה- וטבען של גברים להמשך אחר נשים שמחות ולאהוב אותן - בעוד שלאה היתה עצובה ועיניה רכות מבכי
לעיתים חל ליל טבילה באחד מימות החול, האיש מצווה לפקוד את אשתו לפני שהוא יוצא לדרך, ולעיתים החשק של בני הזוג 'מכריח' אותם להתייחד גם בימות החול. גם במקרים אלו יכולים ומצווים בני הזוג להמשיך את קדושת השבת לתוך יחודם שבלילי החול
אהבה בין איש לאשתו בה כל אחד מהם דוחק את עצמו ומצטמצם כדי להתחבר אל זולתו. עיקרה של חווית אהבה זו בכל עוצמתה, היא דווקא בעת קיום המצווה של הזיווג בין איש לאשתו
מיד בביאה הראשונה מתגלה בין החתן לכלה היעוד העתידי של "אשת חיל עטרת בעלה". אז מתברר כי על הכלה עצמה נאמר "בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו"