מבואר בחסידות ובקבלה כי ישנם שני סוגים של הארות אלוקיות שמאירות בעולמות, אור הממלא כל עלמין ואור הסובב כל עלמין.
אור הממלא כל עלמין הוא אור אלוקי, שעניינו הוא להיות מוגבל ומצומצם, ומותאם במיוחד לפי כלי הנבראים. אור זה מיועד להתגלות בתוך הנברא באופן מורגש ולכן הוא חייב להיות מצומצם ומותאם לכלי הקיבול של אותו נברא כדי שלא יתבטל במציאות מעוצמת האור. המשל לאור זה מנפש האדם הוא מחיות הנפש הנחלקת לאברי הגוף, שבכל אבר יש חיות נפשית המתאימה לפי תכונת האבר. כח הראיה בעין, כח השמיעה באוזן, וכן הלאה.
לעומתו, אור הסובב כל עלמין הוא אור אלוקי אין סופי שאינו משתנה ומתחלק לפי כלי הנבראים, וכיון שכך הרי אינו מורגש בהם, והוא שורה בהם באופן מקיף בלבד. למרות שהשפעתו עליהם הינה מכרעת ונוגעת לעצם קיומם, הרי אין ביכלתם להרגיש זאת בפנימיותם. המשל לאור זה מנפש האדם הוא מכח הרצון השולט על כל האדם, שאינו מתחלק ומתצמצם לפי סוגי האברים השונים, אלא מניע את הגוף כולו באופן שווה.
באדיבות אתר דעת - יהדות באור החסידות והקבלה
.jpg?BannerID=33)
