נפש האדם מצד עצמה הינה פשוטה, אחדותית, לא מפוררת לפרורים ואף לא מתחלקת לפרטים ואיברים שונים. אמנם, כאשר היא מתלבשת בגוף האדם להחיותו, הנפש הינה דבר מורכב ומגוון ביותר. תהליכים מתרחשים בה: האדם חי, זורם, מגיב, יוזם, מתרגש, מתעמק בשכלו – ולכל תהליך ותהליך מן הראוי היה לשרטט 'תרשים זרימה' מיוחד משל עצמו. אך אין לדבר סוף, ומה גם כשאין הנפשות שוות ו"כשם שאין פרצופיהן שווים זה לזה כך אין דעתם שווה". על כן, לא באנו להכניס עצמנו במקומו של "חכם הרזים" ולרדת למעמקיה הפרטיים של כל נפש ונפש. המאמרים המדברים אודות מבנה הנפש, באים רק לשרטט מעין מפה כללית למבנה היסודי של כל הנפשות כולן, עפ"י תורתם של רבותינו חכמי הרזים.
כאשר מתבוננים על הנפש מתוך הכרת ה'מפה' של מבנה הנפש, נוספים להתבוננות זו שני יתרונות עיקריים:
א. כאשר מתבוננים ללא הכרת המבנה, מורכבותה ורב-גוניותה של הנפש, גורמים לכך שלעתים קרובות קשה מאד לקבל תמונה ברורה של מצב הנפש, או של תופעה הנפשית עליה מתבוננים. לעומת זאת, כאשר מתבוננים מתוך הכרת המבנה, כל תופעה נפשית וכל ביטוי ופעולה של הנפש מוצאים את מקומם בתוך התמונה הכוללת, מתקשרים ומוסברים על ידי חלקי הנפש מהם הם נולדים, ובכך מבהירים ומאירים את ההתבוננות ומחזיקים ומכוונים את תוצאותיה. הבהירות והסדר של תמונת המבנה הכולל מעניקה לאדם רוגע נפשי, המאפשר לו להצליח להתמודד עם חוויות וביטויים פרטיים של הנפש מתוך ישוב הדעת, ולתקן את נפשו. זו ראשית פעולת תורת הנפש של החסידות, כדברי בעל התניא בהקדמת ספרו: "כי בהם ימצא מרגוע לנפשו".
ב. התבוננות על הנפש ללא הכרת כללות המבנה של כוחותיה עלולה להיות שטחית ובלתי ממצה, בייחוד הדברים אמורים לגבי נשמת היהודי. כאשר מתבוננים בנשמות ישראל רק מתוך הכלים האנושיים, העוסקים בפרטים ובהתגלויות נקודתיות מן הנפש, ולפיכך מסוגלים להכיר רק את מציאותה הגלויה, כמעט בהכרח מתעלמים מחלקיה העמוקים-הנסתרים הקשורים באלקות (ניתן לראות כיצד הדברים מתבטאים בתיאוריות השונות של מבנה הנפש מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החילונית, שלקוחות תמיד בחסר וב"שכחת אלקים" זו). ההתבוננות מתוך זיקה ל'מפת' מבנה הנפש, המבוססת על חכמת פנימיות התורה, קושרת את ההתבוננות תמיד אל כל חלקי הנפש על כל רבדיהם, פנימיים כחיצוניים, ומפנה את המבט לקשר של הנשמה לה' אלוקיה.
.jpg?BannerID=33)
