כאשר היהודי מודע לקיומן של שתי הנפשות בקרבו הוא חי בחוויה הקיומית שבתוכו מתרוצצים שני כוחות נפרדים המושכים אותו לכיוונים שונים ומנוגדים. חוויה זו היא חוייה משחררת!
הרצון האנושי החופשי שואב את ייחודו מכוח היותו חלק מהרצון האלקי, שהינו בלתי מוגבל ובלתי מוגדר. משום כך האדם הוא, במהותו, צלם אלקים ממש, דמות ה' בעולם הזה.
אם האדם מתמיד ומתמקד בהתבוננות אזי המצטייר בעיני השכל הופך אט אט למוחשי. משימת האדם היא לא להתפעל מרגשותיו, להתבשם מאהבתו, כי אם להחיות את יובש המעשים.
כל המשלים התחתונים קיימים בניתוק מן הנמשל העליון- יש רקיע המבדיל בין מים למים. רקיע הוא המפריד בין המשל לנמשל, ובעטיו יש במשל – כל עוד לא עמלים לגלות דרכו את הנמשל העליון, גם הסתרה של ממש על הנמשל.
נפש האדם היא המשל הטוב והמושלם ביותר לנמשל האלקי – "אדם" מלשון "אדמה לעליון". זהו משל שאין ההתרכזות וההעמקה בו עלולים להסתיר את הנמשל ולהסיט את ההתבוננות ממנו